עלון הפנימיון 2026/05 – של קהילת "הפנימיונים"

דבר המערכת

עמותת הבוגרים של הפנימיות הצבאיות בחיפה ותל אביב שמחה להציג עוד מהדורה חודשית של "עלון הפנימיון".

העלון שהינו מידעון של הבוגרים, השוחרים והידידים מגיע אליכם בשבוע האחרון של כל חודש ויכלול מגוון נושאים הקשורים בקהילת הבוגרים, הידידים והשוחרים. העלון פותח במה לכלל חלקי הקהילה ובכללם שוחרים, בוגרים, מחזורים וידידים המעוניינים לשתף את הכלל בפעילויות וביוזמות מעניינות.

לא מכבר חווינו את מלחמת "שאגת הארי" מול אירן – ובהמשך התפתחה הלחימה מול החזבאללה בלבנון – ומילאה את כל מרחב הקשב הציבורי. אנחנו מצדיעים לצה"ל ולארגוני המודיעין ובמיוחד לחיל האוויר ומערך ההגנה האווירית. פנינו לבוגרנו, אל"ם (דימ') יוסי הורוביץ (מחזור ד', פל' "גליל", 1972 ת"א), איש מערך ההגנ"א (ה-נ"מ, בשמו הותיק…) בבקשה לשתף אותנו בהתרשמותו האישית אודות "אז" ו"עתה", בהתייחס להישגי ההגנה האווירית במלחמה הנוכחית. אך לאחרונה התבשרנו כי יוסי זכה להערכה מיוחדת, עת הוענק לו אות "מעל ומעבר" ממפקד חה"א, על תרומתו יוצאת הדופן לחה"א ולמערך ההגנ"א. מצדיעים ומברכים !! האות המכובד הזה הוענק בעבר לשני פנימיונים נוספים: לאלוף גיורא רום ז"ל (מחזור ח', חיפה 1962) ולתא"ל (מיל.) איתן יריב (מחזור ט', חיפה, 1963).

פניה חשובה, לתשומת-לבכם: מזה מספר חודשים אנחנו מפרסמים בסוף העלון קריאה לתרומות. בעקבות הערות של בוגרים הוספנו גם אפשרות לייעד את התרומות לנושאים שונים. אנא מכם, תגללו עד לסוף העלון, הוציאו כרטיס אשראי ותרמו לעמותה, כל סכום כרצונכם, על המנעד שבין חצי מנה פלאפל לחצי קצבת זקנה... צחוק בצד, אבל התרומה הזאת חשובה לחוסן שלנו. הוראות הגעה ללינק לתרומה – מיותרות… פשוט תגללו עד למטה. תודה לכם.

ועוד עניין נוסף, נשאלנו פעמים רבות לגבי הפצת העלון. עמדת המערכת היא כי חשוב לתת לעלון הזה תפוצה רחבה ככל האפשר ואנחנו קוראים לכל אחת ואחד, להפיץ ברשתות הפרטיות שלו. לעמותת הבוגרים יש עניין להרחיב את המודעות הציבורית לקיומה של הפנימייה הצבאית ולפעילות קהילת הבוגרים, אז אנא… הרשות נתונה, או – כמו שלימדו אותנו במטווחים – "בזמנכם החופשי …אש ! "

לכן ולכם, הבוגרות והבוגרים ולבני משפחותיכם ברכת חג שבועות שמח מצוות העלון והנהלת העמותה.

התמונה הראשית

הפריחה בכרמל בעיצומה. נהנינו מהרבה גשם, בהפוגות נכונות, שהניב שפעת פרחים בשלל צבעים.

בשמים הותוו שובלי היירוט, אלה המוצלחים מסמנים לנו הרגשת הקלה אם כי שברי-יירוט התפזרו במרחב. במקביל, מתנהלים על הקרקע "חיים" אחרים, מנותקים ממה שמתרחש בתכלת מעל. בחרתי בצבע האדום, כאות האזעקה "צבע האדום"… אבל כשהוא צומח במקום הנכון הוא משרה שלוות נפש.

(כתב וצילם – גרין)

יום הזיכרון 2026 בפנימייה

כבכל שנה התקיים טקס יום הזיכרון בפנימייה בטקס המסורתי, בו הועלה זכר הבוגרים שנפלו על משמרתם. מאז ה- 7 באוקטובר נפלו ממשפחת הבוגרים תשעה חללים, 29 נפצעו פיזית ועוד פגיעות-בנפש, מתוך מאות בוגרים המשרתים בעת הזאת.

יו"ר העמותה, האלוף (מיל') אבי מזרחי, נשא דבריו בטקס::

"אנו מתכנסים כאן – ביום הקדוש ביותר בלוח השנה הישראלי – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. יום שבו המילים מתמעטות והזיכרון – מדבר. אני עומד כאן כיו"ר עמותת הבוגרים וכבוגר הפנימייה הצבאית בחיפה – מקום שבו לא רק לומדים, אלא מתחנכים: לערכים של אחריות, שליחות ואהבת-הארץ. ערכים, שמלווים רבים מבוגרינו אל השירות הקרבי הכי משמעותי שיש, אל הפיקוד, אל האחריות  וגם אל שדה הקרב. אך הערב הזה אינו עלינו. הוא עליהם. על אלו שלא שבו. על חברים שהיו חלק בלתי נפרד מחיינו – לספסל הלימודים, לחדרים, למסעות – והפכו לשמות חקוקים בלב.

משפחות יקרות, אין מילים שיוכלו למלא את החלל. לעיתים, גם אין מילים שיכולות לגעת בעומק הכאב.

בפרשת "שמיני" לפני שבוע וחצי ובפרשת "אחרי מות" של  השבוע הקרוב, מסופר על אחד הרגעים הקשים בתולדות עמנו, מותם של נדב ואביהוא, בניו של אהרן. וברגע הזה, אל מול האובדן הבלתי נתפס, התורה מתארת תגובה אחת קצרה, עמוקה מכל: “וידום אהרן”.

שתיקה.

שתיקה שאינה חולשה – אלא עוצמה. שתיקה שמכילה כאב שאין לו מילים. שתיקה שמבטאת את מה שלעיתים כולנו חשים ביום הזה.

גם אנו, עומדים כאן הערב בדומייה. לא כי אין מה לומר – אלא כי יש דברים שהלב יודע, אך המילים אינן יכולות לשאת.

ובתוך השתיקה הזו – אנו זוכרים.
ובתוך הכאב – אנו מבטיחים להמשיך את דרכם של הנופלים. 147 צעירים, בוגרי הפנימיות, שמסרו נפשם על הגנת המולדת ובהם תשעה קצינים וחיילים, שאיבדנו במלחמה האחרונה, הארוכה בתולדותינו. להתמיד לשאת את הערכים שעליהם הם גדלו – של אחריות, של רעות, של מנהיגות ואהבת הארץ. ציונות בלי מרכאות.

בערב הזה, אנו מרכינים ראש לזכר הנופלים, אך גם נושאים מבט קדימה – אל העתיד שהם לא זכו לראות ואנו מחויבים לבנות. עבורנו ועבורם".

בשם משפחת השכול נשאה דבריה המרגשים הגב' עינת ויונטה, אחות-שכולה לנווט חה"א ירון ויונטה ז"ל, שנהרג בהתרסקות מטוס עם הטייס רונן לב ז"ל, בוגר ביה"ס הריאלי אף הוא. הנה קטעים מדבריה :

"אנו מגיעים לכאן בכל שנה: משפחה גרעינית ומורחבת, חברות וחברים, מפקדות ומפקדים, מורות ומורים כדי לזכור ולהזכיר את המחירים הכואבים, ששילמנו ואנו משלמים מידי יום, כדי לחיות במדינה האהובה, המדממת, הכואבת והאחת שלנו. אני נמנית היום על 'המשפחות הוותיקות'. זה יום הזיכרון ה-31 בלי אחי. זה מספר שלא חשבתי שאומר אי פעם. כמה הזוי זה נשמע, הרי הכל עדיין כל כך טרי בלב!
אני זוכרת איך בשנים הראשונות חיכינו במתח לאות ו' ברשימת השמות בטקס ולמראה השם והתמונה שלו התייפחנו. ולא האמנו, בפעם המי יודע כמה, שזה הוא שם למעלה ולא לצדנו. אלה היו שנים שבהן כמות הזיכרונות והסיפורים עליו הייתה עצומה. היום זה קצת אחרת. אחרי עשרות שנים, יש פחות סיפורים חדשים, אז כל תמונה או סיפור "קטן" חדש – הוא בעיני גדול ו'סופר'-מרגש ומרטיט ומחייה אותו לרגע.
עם השנים, יום הזיכרון יותר מאפשר הזדמנות לעצור את היומיום ולהיות עם מה שהותירו אהובינו: גם חלל ו"אין", אבל גם "יש" וכמות עצומה של זיכרונות, מהימים שבהם הם היו. הרי הם היו ילדים וגברים חיים, צוחקים, שמחים, עצובים, משתובבים, מתאכזבים ומצליחים, מעצבנים, מקווים, וחולמים…. זיכרונות שמעלים חיוך. כמו זיכרונות מ'מסעות' לחיפה, כשנשארו-שבת, עם סירים וסלים של אוכל מפנק, שמאכיל יותר מילד אחד, שנשאר כאן, רחוק מהבית.
הרים של מדים לכבס, לתלות, לגהץ. מדים ספוגי חוויות, שעל חלקן לא נדע לעולם. זיכרון החדרים בפנימייה עם פוסטרים ותמונות של התקופה, צניחה, לש"ביה, נשקים, מסדר סיום, שבו הלב התפוצץ מגאווה על חיילים בגוף של נערים, שמוכנים להסתער על החיים. והם תכננו חיים עשירים ומלאים עם משפחה וקריירה וטיולים. חלק הספיקו לממש חלק מהתכנון וחלק לא, אבל כולם-כולם – עזבו אותנו מוקדם. מוקדם מדי והותירו משפחה וחברים עם געגוע עצום.
מבין הדורות שמלווים אותנו, ריגש אותי תמיד הדור השני, ילדים שמביטים בתמונות הנופלים. כשהאחיינית שלי, יעלי, הייתה בת שנתיים, היא הצביעה על התמונה של הדוד שלה שנהרג 13 שנה לפני שנולדה ואפילו זיהתה אותו בחיוך. היום, כשהיא בת 17.5, האחיינית המופלאה הזו עומדת כאן, על מדים, מסיימת את לימודיה בפנימייה, כשתמונת הדוד שלה, מוקרנת כאן. והיא מייצגת את דור ההמשך הערכי הזה, שהוא לא הספיק ליצור. .ואני רוצה לומר שאנחנו, המשפחות, מלאות גאווה בכם, השוחרים והשוחרות שעומדים כאן , שבשש השנים האחרונות חוויתם קורונה, סגרים, מלחמות, קרבות, המתנה לחטופים שיחזרו, אובדן… ועדיין – בחרתם להיות מפקדים. אתם עומדים כאן בקור, בדום מתוח, בתחושת כבוד ובגרות שאין לה אח ורע. חלקכם עם אח או דוד או אבא או סבא פנימיונים, חלקכם תפתחו מסורת פנימיונית משל עצמכם . אני גאה שבשורות הפנימיונים יש פנימיוניות, שלא היו לפני 30 שנה, והן פורצות דרכים לא פשוטות בחוסן גבוה ובנחישות עצומה. הצבא הרוויח אתכן, בענק. אני נרעדת כשמביטה בשוחרי הפלוגה הבוגרת, שאת יום העצמאות הבא הם כבר יציינו במדי צבא סדיר, מובילים את הדור הבא של הלוחמות והלוחמים, המפקדות והמפקדים של צה"ל, הערכי והמסור, ששומר עלינו בארץ המורכבת והאוהבת שלנו.אני מקווה שאתן ואתם, שעזבתם את הבית כילדים, כדי להעניק למדינת ישראל מפקדים ראויים – תוודאו בכל יום שכל אדם סביבכם חש שייך ובעל ערך. בין אם הוא ימין או שמאל, יהודי, דרוזי, נוצרי, מוסלמי או צ'רקסי, אישה או איש, דתי או חילוני, תושב מרכז או פריפריה. שתמיד תדאגו לשורות מאוחדות, כתף לצד כתף, בצבא חזק וערכי שאתם תובילו מתוך אחווה, אהבת הארץ ורעות.
אסיים בבקשה שביקש אחי.
יום הזיכרון האחרון בפנימייה, אליו הגיע ירון, היה ב- 1995 – ארבע שנים לאחר סיום הלימודים בתיכון. הוא אמר אז לחברתו: 'אם יגידו את שמי כאן אי פעם, תוודאי שיהגו אותו נכון'.ארבעה חודשים אחר כך, בי"ד באב, 10 באוגוסט 95' , נהרג ירון עם הטייס רונן לב, אף הוא בוגר הריאלי, כשמטוס ה- F-15 בו טסו התרסק על אדמת הנגב, חמש שניות אחרי שפגעה בהם חסידה תועה.
ירון ויונטה, אחי, אחד מתוך 148 האהובים החסרים לנו, שתמונותיהם המחייכות כאן נושאות געגוע עז אליהם".

תפילת "אל מלא רחמים" עטפה את מצגת-הנופלים, אשר לצערנו מתעדכנת מדי שנה. המצגת עברה עריכה מחדש והיא מסודרת כעת כרונולוגית, לפי תאריכי הנפילה ובכך הפכה להיות למעין "ספר היסטוריה" של מערכות ישראל. כמה עצוב, כמה הם חסרים!

"יד לבנים" – אזכרה לחללי ששת הימים וההתשה

כותב לנו מר יהודה פרחי, יו"ר ארגון יד לבנים בחיפה: " האזכרה השנתית לחללי 'מלחמת ששת הימים' ו'מלחמת ההתשה' נערכה בבית עלמין צבאי חיפה במעמד שרית גולן, סגנית ראש העיר חיפה. חניכי הפנימייה הצבאית בחיפה וחניכי קורס חובלים, הגיעו לחלוק כבוד לנופלים. את ה"קדיש" נשא אחיו של רב-סרן יחיאל (אמסה) אמסלם" (בוגר מחזור ג', חיפה 1957).

כותבת שרית גולן: "ייצגתי הערב את עיריית חיפה בטקס לזכרם של חללי 'מלחמת ששת הימים' ו'מלחמת ההתשה', תושבי העיר חיפה. את הטקס ארגנו בין השאר ארגון "יד לבנים" והיו״ר יהודה פרחי היקר, אשר איבד את אחיו שטבע בצוללת 'דקר'. בדברים שנשאתי מול המשפחות השכולות, מפקדים וחיילים, חניכי קורס חובלים וחניכי הפנימייה הצבאית בחיפה, חזרתי על מחויבותנו לזכור את הנופלים ולחיות תחת ערכים של רעות, אחדות ואהבת הארץ. את התמונות צילם משה יזדי היקר, אשר גיסו רס"ן יחיאל (אמסה) אמסלם, מפקד פלוגה ב' בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, נפל ביום הראשון למלחמת ששת הימים, בכ"ו באייר תשכ"ז (5 ביוני 1967), במהלך הסתערות בראש אנשיו על מוצב 'חירבת דרג" ברצועת עזה. הוא היה מפקד מוערך, שדמותו שימשה השראה"

ומוסיף גרין: "באשר ליחיאל אמסלם, פגשתי אותו בחטף ערב 'מלחמת ששת הימים', לא הכרות מעמיקה אבל החיוך – נשאר עמי. והנה, בכל פעם שאני יורד לאילת דרך 'מעלה סיירים' בואך נחל עתק, אני עוצר ליד האנדרטה שהוקמה על ידי פקודיו, שנמצאת במקום יפהפה הצופה אל נוף קדומים שליו, המתכתב עם השלווה המוקרנת בחיוך הנצחי שלו". (התמונות מהנגב – גרין)

ובאווירת יום הזיכרון, הנה אתנחתא מוזיקלית, בביצוע מדהים של ג'ימבו ג'יי ו-נונו: "היה לי נער"….

בוגרי קורס מפקדי חטיבות

ברכות חמות ואיחולי הצלחה מ"משפחת הפנימיונים" לבוגרי קורס מפקדי חטיבות, להמשך הדרך.

אל״ם א׳, בוגר מחזור מ״ה (חיפה, פל' "אופק", 1999), מפקד זירת אשדוד בחיל הים

סא״ל א׳, בוגר מחזור נ״ב (פל' "חרמון", 2006), מפקד "דובדבן", ימונה למח״ט 226

מצטיינים

ברכות חמות לרס״ן ש׳, בוגר פל' ׳"דורי" (מחזור ס״ד, 2018) לרגל בחירתו ל"מצטיין הרמטכ״ל".

הבחירה ברס״ן ש׳ משקפת דרך של עשייה עקבית, אחריות ומנהיגות שקטה בשטח. לאורך שירותו, וביתר שאת בתקופה האחרונה, הוא מוביל את אנשיו במקצועיות, בנחישות ובדוגמה אישית – תוך מחויבות עמוקה למשימה ולאנשים שלצידו. ההצטיינות הזו היא הרבה מעבר לתואר – היא עדות לאדם שממשיך לפעול מתוך ערכים של שליחות, רעות ומצוינות, גם ברגעים המאתגרים ביותר. גאים בך מאוד ומאחלים המשך עשייה משמעותית, בטוחה ומובילה.

ברכות חמות לרס"ן י', בוגר פל' "דורי" (מחזור ס"ד, 2018), לרגל בחירתו למצטיין מפקד פיקוד הצפון.

רס״ן י' ממשיך להוביל, להילחם ולהצטיין. הדרך המבצעית שלו מאז תחילת המלחמה משקפת, הלכה למעשה, את ערכי המצוינות והשליחות: החל מפיקוד על צק"פ משימתי, דרך הקמת פלוגת 'אלון' והובלתה בתמרון בעזה ובלבנון במשך שנה וחצי, עד ללחימה הנוכחית בגזרה הצפונית. לקראת כניסתו לתפקיד סמג"ד בחטיבה 188, בקיץ הקרוב. אנו מבקשים להביע הערכה רבה וגאווה גדולה על פועלו. מאחלים המשך עשייה בטוחה ומשמעותית בחזית!

מעבר-אפור לעתיד של אור: האבולוציה של מערך ההגנה האווירית

מבט אישי מאת: אל"ם (דימ') יוסי הורוביץ, קצין בכיר  במערך ההגנ"א וממפתחי מערכות "כיפת ברזל" ו"קלע דוד" ברפאל. יוסי הורוביץ הינו בוגר הפנימייה הצבאית בת"א (מחזור ד', פל' "גליל" 1972). בשירותו הצבאי במערך ההגנה האווירית ( פעם – ה-נ"מ) כיהן בשני תפקידי מג"ד, מפקד אגד נ"מ ומפקד ביה"ס להגנה אווירית. בחייו האזרחיים – כיהן כבכיר ב-רפא"ל.

"הטיל יורט בהצלחה על ידי לוחמי ולוחמות ההגנה האווירית". המשפט הקצר הזה הפך לחלק בלתי נפרד מפסקול חיינו בשנה האחרונה. ממבצע "מגן פלדה" באפריל 24', דרך "עם כלביא" ועד "שאגת הארי" – המערך נמצא בחזית העשייה המבצעית. עבורכם, בוגרי הפנימיות הצבאיות לדורותיהם והחניכים בהווה, המערך הזה מייצג את השילוב המנצח שבין מנהיגות תחת אש, טכנולוגיה עילית וציונות מעשית – ערכים שספגנו כולנו בין כותלי הפנימייה בה התחנכנו.

אני כותב שורות אלו בעיצומו של מבצע "שאגת הארי", כשמדינת ישראל מתמודדת עם איומים רב-זירתיים: טילים בליסטיים, רקטות וכטב"מים מכל עבר. את המבט שלי על המערך אני מביא משני עולמות, המשלימים זה את זה: כקצין בכיר בדימוס שצמח במערך הנ"מ ה"ישן" והפיקודי, וכעובד בכיר ברפא"ל, שהיה שותף להקמת חטיבת ההגנ"א ופיתוח המערכות ששינו את פני המערכה.

מורשת של "ראשוניות" ועוצמה

רבים מאיתנו, בוגרי המחזורים השונים בפנימייה, זוכרים את מערך הנ"מ כחיל תומך, אך המורשת שלו עמוקה וקרבית הרבה יותר. כבר ב"מלחמת יום הכיפורים", רשם המערך הישגים חסרי תקדים כשהפיל 60 כלי טיס וטילי "קלט" –  20% מסך ההפלות של חיל האוויר במלחמה – וכאשר הוביל את הכוחות בלחימה בעיר ביירות, במלחמת לבנון הראשונה.

למערך ההגנ"א זכות ראשונים עולמית (!) בשורה של אירועים היסטוריים, שמעצבים את תורת הלחימה עד היום:

• הפלה, לראשונה בעולם, של מטוס על ידי מערכת ה"דרקון" ("צ'פארל"), במלחמת יוה"כ.
• הפלה ראשונה של מטוס מיג-25 המתקדם על ידי מערכת טילי ה"הוק", במלחמת "שלום הגליל".
• היירוט המבצעי הראשון בעולם של רקטה על ידי מערכת קרקעית ("כיפת ברזל"), באפריל 2011.

מאז אותו רגע היסטורי, יירט המערך מעל 10,000 רקטות ומאות כטב"מים והפך לנדבך העיקרי המקנה למדינת ישראל חוסן אסטרטגי ויכולת עמידה.

המהפכה הטכנולוגית: עצמאות "כחול-לבן"

בעבר, היה המערך תלוי לחלוטין בטכנולוגיה זרה. המהפכה האמיתית, שרבים מהבוגרים שבינינו חוו את ראשיתה, היא המעבר לפיתוח וייצור מקומי. היום, מה"חץ", דרך "כיפת ברזל" ו"קלע דוד" ועד למערכת הלייזר "אור איתן" – הכל מיוצר כאן בישראל, מהגליל עד הנגב. בשפתנו, אמרנו כי "עברנו ממערכות שהגיעו מ-Fort Bliss  ו- Fort Sill  למערכות מ… סכנין-עילית , דרך באר יעקב ועד אשדוד "

הקשר ההדוק שנוצר בין הדרג הלוחם בשטח לבין התעשיות הביטחוניות (כפי שחוויתי אישית ברפא"ל) הוא סוד הקסם הישראלי. אנחנו לא רק קונים מערכות; אנחנו מאפיינים, מתכננים, מפתחים ומייצרים אותן מתוך הצורך המבצעי הבוער ביותר.

ההון האנושי: חלוציות חברתית ופיקודית

בפנימייה הצבאית למדנו, שפיקוד נמדד ביכולת להוביל ולהשתנות. מערך ההגנ"א היה החלוץ בצה"ל בשילוב נשים בתפקידי לוחמה. כבר במלחמת המפרץ הראשונה, כשאני שירתי כמג"ד וולקן 947, קצינת המבצעים שלי הייתה לוחמת.

משרתות בתפקידי לחימה, טכנולוגיה ופיקוד – מסג"מ ועד אל"מ. עבורכם, הבוגרים ששרתו או המשרתים כיום כמפקדים, ועבור החניכים, שיהיו כאלו בעתיד, זהו מופת של מיצוי כוח אדם איכותי ללא פשרות מקצועיות ובלא הבדלי מיגדר.

ציונות כדרך חיים: מהרצליה למשאבי שדה

הציונות במערך אינה רק סיסמה. בשנת 1993 הייתי שותף למהלך היסטורי של העתקת בית הספר לנ"מ  883 ( היום ביסל"א 883) ממרכז הארץ לבסיס משאבים בנגב. הייתה לי הזכות להיות מפקדו הראשון בנגב ולהוביל את המהלך המבצעי והחלוצי הזה.

הציונות הזו ממשיכה בפורום ותיקי המערך. בוגרים ומפקדים בכל הדרגות, בגילאי 50 עד 85, מתנדבים מדי שבוע, מאז ה-9 באוקטובר, בחקלאות בעוטף ישראל, ממש יומיים לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". זוהי המשכיות של רוח הפנימייה – אחריות לאומית, שאינה נגמרת לעולם. "אתכם בהגנ"א וגם על היבול "

סיכום: גאוות יחידה אמיתית

בעבר, אולי חשנו לעיתים נחותים כ"חיילים כחולים עם עתיד שחור"… היום, כשאני מביט במערך ההגנה האווירית הרב-זירתי והרב-שכבתי שבנינו – מהטובים בעולם – הגאווה היא עצומה.

המערך הזה לא נוצר יש מאין; הוא נבנה מתוך חלום נועז, למידה בלתי פוסקת ועבודה בין-דורית קשה ארוכת שנים. עבור כל בוגר וחניך, סיפורו של המערך הוא שיעור מאלף בחתירה למצוינות – ההוכחה לכך ששילוב של רוח לחימה, נחישות וחדשנות יכול ליצור מעטפת הגנה חסרת תקדים, השומרת על הבית.

"פנימיונים" בהגנה האווירית, לדורותיהם. בנוסף ליוסי – שרתו בוגרים נוספים במערך ה-נ"מ :

תא"ל (מיל') איתן יריב (מחזור י"א, 1965, חיפה) שהיה מפקד המערך והמג"דים דודו דינור (מחזור ט', 1963, חיפה) ו-אהר'לה גליל (מחזור י', 1964, חיפה)

יצאנו לדרך – החלו עבודות הבינוי באתר ההנצחה והמרכז למנהיגות

בשבוע הראשון של אפריל התקבלו כל האישורים הדרושים מהרשות המקומית והמשטרה והתאפשרה כניסת הקבלן למתחם, להתחיל בעבודות הבנייה. היה זה יום שמח במיוחד לכולנו, ציון דרך לפעילות העמותה, אחרי 15 שנה של דבקות במשימה, התמדה ועקשנות. "בהשקט ובבטחה" אנחנו נכנסים ליישורת האחרונה – הבינוי. מייחלים לעבודה סדירה ואיכותית, בואכה טקס חנוכת הבית, בסימן טוב, בעוד כשנתיים.

את הפרויקט מלווה צוות מטעם העמותה בראשות חיים דנון (מחזור י' חיפה, 1964) ויחד אתו סיו"ר העמותה, עמי אבן, מנכ"ל העמותה יניב רזניק והסיו"ר לשעבר שלום גרין.

חשוב לנו לציין את התמיכה שאנחנו מקבלים מעירית חיפה בפתרון בעיות בשטח, כאלה שעיכבו את העלייה על הקרקע. עמותת הבוגרים אומרת "תודה" לסגן ראש העיר מר אביהו האן ולראש העיר מר יונה יהב.

מחזור ג' חיפה מציין 69 שנים למסדר הסיום שלו

כותב לנו יגאל צור (מחזור ג', 1957 חיפה): "היום אנחנו מציינים 69 שנים לסיום ! 1957 – 2026". יגאל היה המ"מ המיתולוגי של מחזור י' בשנתו הראשונה בפנימייה בחיפה ונמצא בקשר הדוק עם חברי המחזור. הוא משתף עמנו את הסיפור המעניין הבא:

"בשנת 1987, שלושים שנים לסיום הלימודים בפנימייה, התכנסנו בוגרי מחזור ג' למפגש מרגש בחיפה. בן המחזור יעקב ארז, שהיה אז עורך העתון 'מעריב' הכין מהדורה מיוחדת של העתון לקראת המפגש (לא למכירה). זה היה מאד מרגש ומיוחד וכלל מהחוויות של המחזור בפנימייה ובבית הספר. גם היום מרתק לקרוא ולהתרשם מחיי החניכים, באחד מהמחזורים הראשונים בפנימייה".

הנה תמונה של אותו גיליון … (פעם זה היה אפשרי)

על בוגרנו יעקב ארז ז"ל

הנה מה שכתב עליו דובר צה"ל לשעבר, תא"ל (מיל') אבי בניהו:
"לפני שלושה ימים הלך לעולמו חתן "פרס סוקולוב" , העיתונאי והעורך יעקב ארז, בן 87 במותו.

בתולדות הכתבות הצבאית בישראל הוא חרוט ככתב צבאי מסור ומוכשר וכמי שהידיעה שביקש לפרסם ערב 'מלחמת יום הכיפורים' על הערכות מטרידה של אויבינו, נפסלה ע״י הצנזורה הצבאית. את הטראומה הזו הוא נשא עימו שנים ארוכות.
יעקב ארז, חניך הפנימייה הצבאית (מחזור ג', 1957 חיפה) וקצין ב"גולני" שכל את אחיו-אהובו סא״ל עודד ארז (מחזור י', 1964 חיפה) וחייו כאדם , כעיתונאי וכעורך התנהלו בצלו של השכול. הוא היה כתב צבאי בן-דור הנפילים של זאב שיף, איתן הבר ונוספים, מי שחשו כנושאים באחריות מסוימת ל'מלחמת יום הכיפורים', הפיקו לקחים והפכו לשומרי-סף אימתניים לאחריה. המדור השבועי שלו 'שולחן חול' ובתוכו הפינה 'סיפור לילידים', בו ניסה לעקוף את הצנזורה באמצעות סיפורים דמיוניים מארץ רחוקה, הפך אז לאימת המטכ״ל ומערכת הביטחון.
עיתונאים רבים חבים את הקריירה שלהם ליעקב ארז שאיתר אותם, לווה וטיפח ב"מעריב" בראש מחלקת החדשות וכעורך ראשי ובהם: אמנון אברמוביץ, סימה קדמון, בן כספית, יואב לימור, עמנואל רוזן, אלי קמיר, יהודה שרוני ועוד. בחרתי כאן בצילום שבעיני מבטא את האיש ופועלו. כתב צבאי סקרן, חרוץ, נחוש ומוערך.
אהבתיו והערכתיו עד מאוד".

ומשלים שלום גרין: כזכור, שירת עודד כמפקד גדוד שריון בחטיבה 188 ברמת הגולן ושרד את ימי הבלימה הקשים. זכור גם האירוע הנורא שהפגיש בין האחים. עודד עלה עם הג׳יפ שלו על מוקש במובלעת הסורית, אחרי קרבות ההבקעה. באותו זמן נחת הליקופטר צבאי עם כתבים צבאיים בסמוך למקום האירוע ובהם יעקב ארז, שפינה את אחיו להליקופטר, שהטיסו לביה"ח רמב״ם בחיפה, שם נפטר מפצעיו. אנחנו , בני מחזור י', פגשנו ביעקב בפעם האחרונה כחודש לפני מותו, באזכרה השנתית לאחיו, סא"ל עודד ארז.

סא"ל (מיל') יפתח גיא מתארח אצל קובי מידן ב"סוכן תרבות"

סא"ל (מיל') יפתח גיא כיהן כמפקד הפנימייה הצבאית בחיפה במשך 13 שנים והעמיד מחזורי בוגרים רבים. יש המסמנים אותו כטוב מבין המפקדים שהפנימייה בחיפה ידעה. על חוויותיו ובעיקר על התובנות שלו משירות ארוך בלבנון כמפקד רכס הבופור, כתב ספר אישי מרתק: "מלבנון בשאלה".

יפתח הוזמן להתארח בתכנית "סוכן תרבות" והשיחה נסבה בעיקר (האזינו עד הסוף…) על החובה האזרחית לשאול שאלות. אנשי הצבא מבצעים כי "כך זה בנוי", אבל על החברה לשאול ולאתגר. זו לא רק זכות אלא אפילו חובה. שיחה קצרה אבל חשובה ומרתקת !! (במיוחד כשהיא באה מאיש חינוך ומפקד בעברו), אדם שמגלם את "תדע כל אם עברייה…. " על הצד הטוב ביותר.

https://www.facebook.com/share/v/1HZaNwGmzU/?mibextid=wwXIfr

מצעד החיים

כותב לנו אל"ם (מיל') משה סוויסה , אבא של דקל סוויסה ז"ל (מחזור ס"ד חיפה, 2018), שנהרג בקרבות ה-7 באוקטובר. "השתתפתי במסע של קורס מ"פ לפולין כנציג המשפחות השכולות והבאתי איתי את דגל הפנימייה". ארבעה בוגרי פלוגת "דוד" ואחד מפלוגת "מילוא" השתתפו במסע כחניכים בקורס.

פינת נוסטלגיה

פעם, במאה הקודמת, לפני העידן הדיגיטלי, הספיקו מודעות בעיתונות היומית. שימו נא לב למיקומה היחסי של טבריה בערי ישראל, במקום הרביעי ולפני באר שבע. לא רק בקטר מבאר שבע, ההוא שמספרו 70414, אלא גם בלשכת הגיוס.

"בהשקט ובבטחה" – נתראה בעלון הבא

המערכת