עלון הפנימיון 2026/08 – של קהילת "הפנימיונים"

דבר המערכת

עמותת הבוגרים של הפנימיות הצבאיות בחיפה ותל אביב שמחה להציג עוד מהדורה חודשית של "עלון הפנימיון".

העלון שהינו מידעון של הבוגרים, השוחרים והידידים מגיע אליכם בשבוע האחרון בכול חודש ויכלול מגוון נושאים הקשורים בקהילת הבוגרים, הידידים והשוחרים. העלון פותח במה לכלל חלקי הקהילה ובכללם שוחרים, בוגרים, מחזורים וידידים המעוניינים לשתף את הכלל בפעילויות וביוזמות מעניינות.

בעלון הקודם סקרנו את מסדר הסיום של בוגרי פלוגת "צור", שהתייצבו לקבל את סיכת הבוגר שלהם, יחד עם מחזורי היובל של פנימיות תל אביב וחיפה. היה זה אירוע מרגש ומשמעותי. ביולי התקיים עוד אירוע מכונן, לא פחות: עמותת הבוגרים נטעה, בצוותא עם שוחרי הפנימייה, כרם חדש ליד מושב ספסופה. ליוזמה המיוחדת הזאת אנחנו מקדישים את עיקר העלון הנוכחי, בצד פינת זיכרון ליו"ר העמותה בעבר, האלוף גיורא רום ז"ל, איזכור יובל שנים למבצע הנועז באנטבה, שכונה "מבצע יונתן" ועוד נושאים מעניינים.

אנו מאחלים לבוגרינו ולידידי העמותה, לשוחרים ולסגל הפנימייה, שנה טובה ורגועה, של בריאות טובה, אושר והצלחה במעשיכם – לכם ולשלכם !!

פניה חשובה, לתשומת-לבכם: מזה מספר חודשים אנחנו מפרסמים בסוף העלון קריאה לתרומות. בעקבות הערות של בוגרים הוספנו גם אפשרות לייעד את התרומות לנושאים שונים. אנא מכם, תגללו עד לסוף העלון, הוציאו כרטיס אשראי ותרמו לעמותה, כל סכום כרצונכם, על המנעד שבין חצי מנה פלאפל לחצי קצבת זקנה... צחוק בצד, אבל התרומה הזאת חשובה לחוסן שלנו. הוראות הגעה ללינק לתרומה – מיותרות… פשוט תגללו עד למטה. תודה לכם.

ועוד עניין נוסף, נשאלנו פעמים רבות לגבי הפצת העלון. עמדת המערכת היא כי חשוב לתת לעלון הזה תפוצה רחבה ככל האפשר ואנחנו קוראים לכל אחת ואחד, להפיץ ברשתות הפרטיות שלו. לעמותת הבוגרים יש עניין להרחיב את המודעות הציבורית לקיומה של הפנימייה הצבאית ולפעילות קהילת הבוגרים, אז אנא… הרשות נתונה, או – כמו שלימדו אותנו במטווחים – "בזמנכם החופשי …אש ! "

המערכת: שלום גרין (0544-280808 ורון כתרי ( 0523-733888)

התמונה הראשית

העצים במדבר מתים זקופים כך, שגם במותם הם מעידים על החיים שהיו כאן בצילם, כאשר היו במלוא תפארתם. צבאים שנחו מחום המדבר, כמה נוודים, רגליים או ממונעים עצרו כאן, לארוחת בוקר או להפסקת קפה?! אלה ההרהורים שעולים במחשבתי, בעודי לוחץ על הדק המצלמה. מחזור החיים במדבר הוא מחזור מרתק ומעורר מחשבה. פעמים סתם שטויות, ופעמים כמה תובנות מעניינות…

התמונה באחד מערוצי וואדי חיון…

[צילם וכתב – גרין]

כרם "שומרך" לזכר חללי הפנימייה הצבאית במלחמת "חרבות ברזל"

מנכ"ל העמותה יניב רזניק, מדווח כי ביום שישי ה-16 ביולי, לפני הזריחה, יצאו כ-150 שוחרים ועוד כ-20 אנשי סגל של הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה לישוב ספסופה בצפון, לעבוד את האדמה. הם חרשו, ניקו, פילסו והכינו את הקרקע ולאחר מכן – שתלו גפנים בכרם חדש.
יוזמה מיוחדת זו נולדה על-ידי קובי דויב, אביה של שוחרת בפנימייה, בשיתוף עם אל"מ (מיל') רונן תמים, חבר הנהלת העמותה.

בדברי ברכתו, אמר רונן:

"זהו בוקר עם משמעות גדולה. מפקד הפנימייה הצבאית, תא״ל (מיל') ערן מקוב ומפקדי הפלוגות והמפק״צים; משפחות יקרות ואהובות – תודה שהצלחתן להצטרף – גלית, אמו של אריאל בן משה ז"ל, משפחת פלח – של בן ציון ז"ל. גם למשפחות שנבצר מהן להגיע – תודה על החיבוק שאתן מעניקות למיזם. בוקר טוב לחניכי הפנימייה הצבאית – אשריכם שזכיתם לקחת חלק בנטיעה הזו, תהיה לכם זכות ראשונים בהנצחתם. חבריי היקרים בעמותת בוגרי הפנימיות הצבאיות אשר הצטרפו היום – תודה שהגעתם. לתמיכה שלכם ולרוח שלכם יש משמעות, המעידה על השותפות. אחרונים חביבים, אך למעשה הראשונים: אלו שדמיינו, חלמו, עמלו ונתנו לנו את הזכות לטעת היום את הכרם: משפחת דוייב היקרה,  קובי ושרון, מצווה גדולה בפועלכם למען הנצחת חללינו.

היום נטענו יחדיו את כרם ״שומרך״, לזכר תשעת החללים, גיבורי הפנימייה הצבאית, אשר נפלו במלחמת "חרבות הברזל". בעזרת השם, בעוד כשלוש שנים נבצור כאן יחד את הענבים ונמלא בקבוקי יין ראשונים, לזכרם.

ואלו הם החללים, בוגרי הפנמ״צ: ראם-מאיר בטיטו, דקל סויסה, אריאל בן-משה, רועי צ'אפל, ג'מאל עבאס, רועי מלדסי, נתי אלפסי, עודד פרי (פרוכטר ) ו-בן ציון פלח.

אמר את זה יאנוש קורצ'אק ואנחנו מיישמים יחד: ״הדואג לימים – זורע חיטים, הדואג לשנים – נוטע עצים, הדואג לדורות – מחנך אנשים״

נטיעת כרם זו דואגת לשנים ומשלבת חינוך לערכים ובכך אנו דואגים יחדיו לדורות. כאשר תתגייסו אתם, זה יהא הזמן שלכם לחנך, להנהיג ולפתח דורות של חיילים, שיהפכו גם הם למפקדים. אתם תזכרו שלקחתם חלק בנטיעת הכרם שמנציח את אותם מנהיגים-מפקדים שהיו לפניכם ונפלו בקרב. לאורם, בשילוב החינוך והערכים שהבאתם מהבית וקיבלתם בבית הספר הריאלי ובפנימייה הצבאית, תהיו אתם אלו שמפקדים ומובילים, קצינות וקצינים בצבא ההגנה לישראל. זכרו שיש לכם אחריות גדולה, זכרו שאנחנו אתכם. נטיעת הכרם כאן היא חלק מן העשייה הציונית ותשובה לאויבינו, הקמים עלינו לכלותנו. בעצם נטיעתו, לזכר תשעת החללים, אנו מבקשים לשלב המשכיות, תקווה, הנצחה ואמירה חינוכית: ״מהם תראו וכך תעשו״

לסיום, אני מבקש לומר מילה טובה על משפחה מיוחדת, משפחה של חלוצים, אנשי אדמה שגרים בצפון ולא זזו מכאן מטר, על אף המלחמה הקשה. משפחת דויב, שבחרה ליזום את נטיעת הכרם לזכרם של חללינו ולאורם ולשלב בעתיד, בכול שנה, בציר ענבים עם הפלוגה הצעירה, שבסיום תקופת הכשרתה בפנימייה, ישובו להגיע להכין יין מן הענבים אשר בצרו.

ומילה על השם ״שומרך״: כמה מיוחד, פשוט אך רב-משמעות ועומק: הם השומרים שלנו, אתן ואתם – החניכים והחניכות – השומרים על עם ישראל.
״ ה' שומרך, צלך על יד ימינך״

בקבות האירוע, התראיין יניב בערוץ 14, שסיקר את הנטיעות:

להלן מספר תמונות מהשטח שצילמה הצלמת של העמותה, רון מונק, והיא מוסיפה: הגענו לישוב ספסופה לנטיעת כרם ״שומרך״, לזכר חללי הפנימייה הצבאית במלחמת "חרבות ברזל". באירוע נפגשו משפחות שכולות, בוגרים לדורותיהם ושוחרי הפנימייה כיום, שכם אל שכם. המשכנו את המסורת: עודרים, שותלים שתילים צעירים ומחזקים את השורשים שלנו באדמה. הנטיעות האלו, לזכרם, הן הדרך הצנועה שלנו לחבר בין זיכרון, המשכיות וצמיחה. תודה לכל הבוגרים והחניכים שהגיעו, לנטוע ולזכור.

ממשיך ומתאר רונן תמים, בפוסט שעלה בפייסבוק והנה הוא כלשונו:

שעה 06:30 , המקום: כרם ״שומרך״

פיסות אדמה בתולות, שטרם ניטעו, ממש מתחת להר מירון בישוב ספסופה. משפחת דוייב, קובי ושרון, עם חקלאים מהיישוב ביחד עם 150 חניכי הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה באו לעשות משהו גדול! לפנות בוקר השוחרים יצאו מהפנימייה והגיעו לספסופה, הם ניקו והכינו את האדמה ולאחר מכן נטעו גפנים על שטח של כעשרה דונמים , כ-2100 שתילים.

הכרם נקרא כרם ״שומרך״ .

מבקש לשתף מעומק לבי: הייתה זו אחת החוויות המשמעותיות בחיי, בהן נטלתי חלק. בזכות החזון של קובי בחיבור הפנימייה הצבאית לפיקוד – עמותת הבוגרים והידידים עם מפקד הפנימיה תא״ל מקוב, החלנו במסורת, שצריכה להמשך שנות דור לפחות. השלב העתידי בתוכנית – ריהוט גן , פינת ישיבה והצללה ונטיעת עצי זית. הכול על מנת שהמקום יאפשר למוקירי-זכרם של החללים להגיע למקום המהמם הזה .

חמישים שנה למבצע הנועז באנטבה, בו "הבשילו"

רמטכ"ל ושלושה אלופים-פנימיונים: אשכנזי, וילנאי, ארד ז"ל ואלמוג

ב-4 ביולי, צוין יובל לאחד ממבצעי החילוץ הנועזים והחשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל, באנטבה אוגנדה, שלימים כונה "מבצע יונתן". במבצע ההיסטורי הזה לקחו חלק שבעה פנימיונים-בוגרים, מפנימיות תל אביב וחיפה.

בוגרי הפנימייה בתל אביב :

סא״ל (מיל׳) גיורא זוסמן (פלוגת "שרון", מחזור ב', 1970), אז מפקד פלוגת לוחמים בסיירת מטכ"ל

סא"ל (מיל') נפתלי פקר (פלוגת "שרון", מחזור ב', 1970))

רא"ל (מיל')  גבי אשכנזי, (פלוגת "גליל", מחזור ד', 1972)

ובוגרי הפנימייה בחיפה:

אלוף (במיל׳) מתן וילנאי, בוגר מחזור ח׳ (1962), מח״ט הצנחנים, שהיה סגנו של דן שומרון, מפקד המבצע

אלוף (במיל׳) שמואל ארד ז״ל, בוגר מחזור י״א (1965), בזמנו מג״ד 202, פיקד על כוח מהגדוד

אלוף (במיל׳) דורון אלמוג, בוגר מחזור ט״ו (1969), שהיה מפקד סיירת הצנחנים

יוסי בר-אל בוגר מחזור ט״ז (1970) שהיה בצוות התכנון ומפקד אחד הכוחות במבצע.

יוסי בר-אל משתף אותנו בכמה משפטים על המבצע בו השתתף :

חטיפת המטוס הצרפתי ב-27 ביוני 1976 הובילה את ראש הממשלה יצחק רבין להנחות מיד לבחון היתכנות של חילוץ בני הערובה בכוח צבאי. יצאנו למבצע כשברקע קונצנזוס לאומי ברור שאין להיכנע לטרור בשום תנאי. הפרדת הנוסעים היהודים מהזרים, הזכירה לכולנו את הסלקציות שביצעו הנאצים והעצימה את תחושת השליחות והמחויבות לשחרר את בני הערובה. שישה ימים לאחר החטיפה, בלילה שבין ה-3 ל-4 ביולי 1976, במרחק של כ-4,500 ק”מ ממדינת ישראל, התממש מבצע החילוץ. העולם כולו השתאה לא רק מההישג המבצעי, אלא גם מהנורמה, הערכית והמוסרית, שהציבה מדינת ישראל : נחישות, אחריות וערבות הדדית כלפי אזרחיה. ייחודו של מבצע “כדור הרעם”, שלימים נקרא “מבצע יונתן”, היה ברף שקבע: נחישות, מהירות-ביצוע ויכולת מבצעית יוצאת דופן. כל בני הערובה חולצו, למעט דורה בלוך ז”ל, שאושפזה בבי"ח באנטבה ונרצחה לאחר מכן בידי אנשיו של אידי אמין. הגיבור האמיתי של המבצע היה יצחק רבין. הוא האמין באנשיו, האמין במפקדים וקיבל את ההחלטה האמיצה לאשר את המבצע, מתוך אמון ביכולת הלוחמים להשיב את בני הערובה הביתה.

כבוגר הפנמ״צ, אני יכול לומר כי הערך המרכזי שהניע גם אותנו וגם את מקבלי ההחלטות, היה ערך החברות, המחוייבות המוסרית והערבות ההדדית – ערכים עליהם גדלנו בפנימייה ובבית הספר הריאלי. גם כעבור 50 שנים, נכבד את זכרו של יצחק רבין, את הלוחמים ואת כל מי שנטלו חלק במבצע. ובעיקר – נוקיר את הערכים עליהם חונכנו ואשר הנחו אותנו, כעם וכבני-אדם.

וכתבה פרי עטו של האלוף (במיל') דורון אלמוג:

"הייתי החייל הראשון שדרך על אדמת אנטבה ב-4 ביולי 1976, לפני 50 שנה.  מבצע אנטבה נחרט בדפי ההיסטוריה כסמל לגבורה צבאית ותעוזה טקטית, אך עבורי הוא תמיד היה משהו עמוק בהרבה: הוא ההוכחה שגורלו של יהודי אחד בקצה העולם נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, ושישראל תעה הכל כדי להגן על בני עמה. זהו צו השעה, גם היום…"

עוד על המבצע, מספר האלוף (מיל') מתן וילנאי (מחזור ח', 1962 חיפה):

… הידיעה על חטיפת המטוס תפסה את וילנאי בביתו. כשלוש שנים לאחר מלחמת יום כיפור החזיקה חטיבה 35 בפיקודו את הקו מול צבא סוריה, "כשכל בוקר אתה אומר לעצמך: 'עכשיו הם עומדים לתקוף'". המצב הנפיץ כפה עליו ועל הסמח"ט, סא"ל נחיק מרק, לעשות תורנויות. באותו יום ראשון, לאחר סופשבוע במפקדה בנפח, היה תורו להיות בבית.

בנו של פרופ' זאב וילנאי, מגדולי חוקרי ארץ ישראל וגיאוגרף, התנהל עם אטלס צמוד. כששמע על החטיפה, פתח את האטלס לראות היכן לכל הרוחות אנטבה הזאת. מדד את המרחק ואמר לעצמו: "מסוקים לא יוכלו להגיע לשם".

הוא צלצל לקחצ"ר (קצין חי"ר וצנחנים ראשי) דן שומרון: "בוא נוציא אותם משם", אמר לו. שומרון, שהספיק גם הוא לבדוק את המרחק, השיב שמדובר ב־4,000 ק"מ. "רחוק מאוד, לא נוכל להגיע עם מסוקים". וילנאי: "אז נעשה את זה עם 'קרנפים'" (מטוסי "הרקולס" C-130 – מ"ח).

ולסיום הפרק הזה – השיר מתוך הסרט….

"נהג התקדם" …. והגיע עד לשכת הנשיא

חיים דנון (מחזור י', 1964 חיפה) התארח בבית הנשיא והעניק לו את ספרו "נהג התקדם". חיים משתף כי במוקד השיחה עמדו הפנימייה והישגיה. חיים לחם ברמת הגולן כמג"ד בחטיבה 679 (בפיקוד המח"ט אורי אור), השתתף בקרבות הבלימה והמשיך להוביל הכוח בפריצה אל מעבר לקווי ההגנה הסוריים. את האירועים והלקחים מהימים הגורליים ההם העלה על הכתב בספר המרתק הזה.

וכך כתב על הספר הסופר חיים סבתו ("תאום כוונות")

"בבת אחת נגלה לעינינו המראה שחיפשנו. במלוא רוחב העין התגלו מחפורות ובהן או לצדן מאות טנקים ונגמ"שים סוריים. תותחינו החלו להמטיר אש, להשמיד טנקים. לאחר זמן קצר ברק דיווח לי, 'נשארו לי רק תשעה פגזים.' שני טנקים שהתחמושת שלהם אזלה, ניצבו לבדם נגד מאות טנקים ונגמ"שים סוריים, וגם מול פלא שהתרחש בדיוק באותו הרגע".

"נהג התקדם" הוא סיפורו של חיים דנון, מג"ד בלב הקרבות של מלחמת יום כיפור בגולן, כשכישלון או הצלחת חטיבתו לאחוז במחנה נפח יקבעו את גורל המערכה בצפון. בזמן שלמעלה מ־1,000 טנקים פלשו לרמת הגולן בתחילת המלחמה, עמדו מולם פחות מ-200 טנקים ישראליים. דנון היה מאותם מעטים ששינו את גורלה של המדינה כולה – התגלמות הקצין הישראלי המעז, מאלתר ומוצא דרך לניצחון בממלכת אי־הוודאות וכנגד כל הסיכויים. מתוך ימי הקרב והשנים בצבא, לקח דנון את ניסיונו אל תוך עולם העסקים והתקדם מתפקיד זוטר בחברת הציוד ההנדסי "קומסקו", עד להיותו בעל השליטה. זהו ספר על המשמעות העמוקה ביותר של מנהיגות, נטילת יוזמה, ניצול הזדמנויות ורוח לחימה.

חיים דנון הוא איש עסקים, בעלים ויו"ר של חברת "קומסקו". הוא נולד וגדל בתל אביב ולמד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, במסגרת הפנימייה הצבאית. דנון התגייס לחיל-שריון, היה למפקד פלוגה וממקימי גדוד 53 בחטיבה 7 בסיני. הוא נמנה עם מקימי יחידת הניסויים בטנקי ה"צ'יפטיין" בישראל. במהלך "מלחמת ששת הימים" שירת כסגן מפקד פלוגה בכיבוש נבי סמואל, תל אל־פול ורמאללה, וב"מלחמת יום הכיפורים" נלחם כמג"ד בחטיבה 679 בקרבות הבלימה בנפח, סינדיאנה ורמת'ניה ברמת הגולן ובהבקעה לתוך סוריה בחאן ארנבה, תל שער, תל קורין, כפר נאסג' ואל-עדס במובלעת הסורית.. ב־1982 מונה לסגן מפקד חטיבה 679, תפקיד אותו מילא עד 1995. דנון משמש יו"ר עמותת חטיבה 679.

"דנון נשאר רק עם עוד כלי אחד. איזה אומץ למפקד הזה ואיזה כוח. אותה שעה חשבתי לי, מי בכלל ידע פעם על האנשים האלה ועל מה שעשו."

על המסלול – תכנית "ארז"

שגיא בלומברג (מחזור ל"ח, 1992 חיפה) חבר הנהלת העמותה ו"הרוח החיה" מאחורי פעילות המיתוג והעיצוב של העמותה, מלווה בשנים האחרונות את "לידתה" של תוכנית "ארז" הייחודית של צ.ה.ל. הוא כותב לנו עדכון קצר על מצב הפנימיונים, שלוקחים חלק בתוכנית:

ב- 6 באוגוסט 2026 הסתיימה הכשרת חניכי מחזור א׳ של תוכנית "ארז". על 41 המסיימים נמנים ד׳, בוגר פל׳ "סופה" (2022) ו-ד׳ בוגר פל׳ "אפיק" (2023) שקיבלו את כנפי "ארז" מהאלוף נדב לוטן, מפקד זרוע היבשה. לאחר שלוש שנות ההכשרה, הממושכת ביותר בצה״ל, ימשיכו בוגרי התוכנית לקורס קצינים בבה״ד 1, ואחריו יתחילו בתפקידיהם כמפקדי מחלקות וכמפקדי פלוגות בחטיבת "גולני". אליהם יצטרפו גם חמישה בוגרי הפנימייה במחזור ב׳ של התוכנית, שנמצאים כעת בהכשרה-מתקדמת (משובצים לחט׳ הצנחנים, הנח״ל, "גולני", "גבעתי" ו-188), ו-חמישה בוגרי הפנימייה במחזור ג׳, שיסיימו בקרוב את הכשרת-היסוד של התוכנית, בביה״ס לקומנדו. בעוד כחודשיים יתגייסו ויחלו את דרכם במחזור ד׳ ארבעה בוגרי הפנימייה מהמחזור האחרון (פלוגת "צור")

התוכנית מיועדת לבוגרים מצטיינים של הפנימייה, במסלול קבלה ייעודי לתוכנית הדגל של זרוע-היבשה, שיעודה הוא פיתוח והכשרת קצונה איכותית לגדודים. על מגמת ההכשרה המתקדמת של התוכנית מפקד רס״ן י׳, בוגר פל׳ "חץ" (2013), שלאחר שירות כמ״פ בגדוד 12, בסיירת "גולני" וכמפקד "פתן" של "גולני" במלחמה, חזר לשירות צבאי והצטרף כמפקד לתוכנית.

געגוע לאלוף – שנה שלישית למותו של האלוף (מיל') גיורא רום

הרבה חברים לדרך-חייו, מהפנימייה הצבאית בחיפה דרך חיל האוויר והקריירה האזרחית, הגיעו לא-מכבר לבית הקברות בסביון. נשמנו הרבה אהבה, מעורבת בהערכה ומתובלת בגעגוע חזק. האזנו לדברי הספד, שהאירו פרקים פחות ידועים מתקופת הלימודים של הגיל השלישי שבהם גיורא לקח חלק וגם סיפור מופלא מתקופת השירות שלו, לאחר שובו מן השבי והשלמת תקופת שיקומו.

להרבה מאיתנו היו הכבוד והזכות לעבוד עם גיורא על שימור הפנימייה וקידומה, עת כיהן שנים ממושכות כיו"ר עמותת הבוגרים של הפנימיות הצבאיות

מרים רום, אלמנתו וחברה טובה, ביקשה שינוגן השיר "אני גיטרה" עלי-כינור. את הקטע הנפלא הזה ביצעה הכנרת שיר לוי והקהל הצטרף בהמהום חרישי ומחשמל. לאחר האירוע מצאנו את אבי הכנרת, אייל לוי, אשר הקליט את הקטע וברשותו אנחנו מביאים אותו כאן.

האזינו, הזדמנות נדירה להתרגש.

דברים מעוררי השראה (הנה תמציתם) נישאו לזכרו של גיורא מפי צרויה יהוד, חברתו ללימודים באונ' "בר אילן":

זכות גדולה עבורי לשתף אתכם בזיכרונות שלי מגיורא… בהזדמנויות השונות שבהן אני פוגשת אתכם, מעגלי החיים של גיורא, אני מתבשמת מהאפשרות להמשיך לספוג דרככם מרוחו ולצד זאת, חשה מידה של קנאה בכל אותם קרובים שזכו לתקופות ארוכות יותר לצד גיורא. שבילי החיים זימנו לי, באופן פלאי כמעט, שנתיים בלבד של חברות איתו בטרם הלך מאיתנו. ואולי, כך אני מנחמת את עצמי, זכיתי לשנתיים מתוקות במיוחד של גיורא – שבע ימים והרפתקאות, סבא גאה שעתותיו בידיו ורגליו מוליכות אותו להיכלי הרוח של האוניברסיטה.

לפני כשש שנים התחלתי לימודיי לתואר שני בלימודי מקרא באונ' בר אילן. יום בשבוע. הגעתי באיחור קל לשיעור הראשון מירוחם הרחוקה ובזמן שהעיניים שלי חיפשו אחר מושב פנוי באודיטוריום, סימן לי איש חביב ומבוגר – שנותיו אולי כפולות משנותיי – שהכיסא לידו פנוי ושאני מוזמנת לשבת. רגע של תשומת לב לסטודנטית מאחרת ומפוזרת הפך לידידות מתמשכת, ואת לימודי התואר השני שלי – לחוויה בלתי נשכחת. גיורא ואני הגענו לחוג למקרא ממקומות שונים. אימי מורה ומרצה ותיקה לתנ"ך וגם אני הלכתי בדרכה ועוסקת בכך עד היום. דווקא משום כך, היה לי עונג מיוחד לחזור אל הספר המוכר לי ולשאול שאלות חדשות, מתוך נקודת מבט חדשה, מחקרית וביקורתית. גיורא התפעל לעיתים קרובות מהבקיאות שגיליתי בכיתה ומדי פעם גם הביע תסכולו על מקומם של לימודי התנ"ך במערכת החינוך הישראלית ועל כך שהוא – איש משכיל ורחב אופקים – נחשף לכמה פרקי יסוד, לראשונה, בעשור השמיני לחייו.

עם זאת, דווקא הראשוניוּת שבמפגש של גיורא עם ספר-הספרים, הקנתה לו את היתרון שבקריאה "יחפה" ואת היכולת להשמיע תובנות מקוריות במיוחד. בעולם הפרשנות מדברים לעיתים על משמעות הצומחת כתוצאה מ"מיזוג אופקים", שבין הטקסט לקורא ולעולמו. במקרה של גיורא, המיזוג התרחש בין כתבי הקודש, הכתובים עברית עתיקה שגיורא אהב, על רקע נופי-הארץ שהכיר, לבין עולמו שלו: הלוחם הישראלי, המפקד, פדוי-השבי. כך למשל, שמעה ממנו הכיתה בת-המזל, מבט חדש על ייסורי יוסף בבור האסורים, על מהלכי המלחמה של יהושע ועל משימת המרגלים ביריחו.

את סיפור החיים של הסטודנט המבוגר והסקרן גילתה הכיתה עמוק בתוך הסמסטר. במסגרת הקורס על יוסף ואחיו, הגענו לפסוקים שבהם יוסף מושלך לבור על ידי אחיו ובהמשך גם לבור האסורים במצריים. גיורא ביקש להרחיב על חווית הבור של יוסף ושיתף את הכיתה כי הוא-עצמו עבר חוויית שבי במצריים ושוחרר בעסקת חילופי שבויים. זה היה ממש בסוף השיעור ואני זוכרת את עצמי רצה לאוטובוס ושואלת את עצמי – מי זה הגיורא הזה? חיפוש מהיר ברשת לימד אותי, לתדהמתי, שאני זוכה מזה מספר שבועות לקשרי ידידות עם גיבור-ישראל, אלוף הפלות, פדוי-שבי, שהקיז מדמו לטובת המדינה והוסיף לשרת אותה במספר עמדות מפתח בשנים ארוכות ועתירות עשייה. דווקא על רקע התגלית הזו, בלטו לפתע גם הצניעות, הענווה והסקרנות. איך אדם שראה כמעט הכל רואה בי ובאחרים בכיתה, קבוצת שווים לשיחה טובה, ללימוד ולחברותא.

גיורא התעניין מאוד באורח החיים השונה שלי. שאל שאלות על פמיניזם דתי, כיסוי ראש, בית הכנסת, חינוך לחשיבה ביקורתית בעולם מסורתי ותמורות בעולם אורתודוקסי. הרגשתי מצידו סקרנות עמוקה, לא רק מהסוג האנתרופולוגי שמתבונן מבחוץ, אלא כזו שמחפשת להוסיף להתפתח ולגדול, מתוך אמונה עמוקה שניתן באמת ללמוד מכול אדם… גיורא לא התעייף. הוא שיתף בחלום שלו לפתוח מרכז ללימודי רוח לגיל השלישי, במחשבות שלו על תיקון-העולם ומצבה העגום של הפוליטיקה הישראלית. מול גיורא לא הייתי צריכה לטשטש את הפערים, אבל גם גילינו כי רב המשותף על המפריד בין שני אנשים שונים, שחולקים אהבה משותפת ותחושת אחריות כלפי העם הזה והארץ הזו…

לאחר תקופת ה'קורונה', כשחזרנו ללמידה מקרוב, התבטל לנו שיעור וגיורא הזמין אותי ל"מסעדה אמיתית" לדבריו, במקום הקפיטריה המצ'וקמקת. כשישבנו שם בנחת על מנת דגים טובה, גיורא נתן לי שיעור משלו – על הדברים החשובים באמת בחיים – כמה הוא גאה במשפחה שהקים, בזוגיות עם מרים, בילדים המופלאים, בנכדים. הוא סיפר כמה הוא מקפיד על מפגשים קבועים, על זמני איכות והזדמנויות לשמוח יחד, על שותפות ומעורבות בחיים של היקרים לו מכל. השיחות הללו הולכות איתי עד היום, החשיבות לברור בין עיקר לתפל, בין המעטפת לתמצית החיים…

בסופו של דבר, רק אחרי שגיורא כבר הלך מאיתנו, זכיתי לפגוש בבני המשפחה ואני מרגישה שדרכם אני קצת פוגשת את גיורא… המפגש האחרון שלנו חקוק בי חזק. גיורא כתב לי שהוא נחלש, אבל מקפיד למלא את ימיו בטוב בין סבבי הטיפולים. הצלחנו לקבוע ב'עזריאלי'. כמה התרגשתי שמצא זמן בשבילי! הליכתו נחלשה מעט אך לא רוחו. הוא סיפר לי שהוא מקליט פודקאסט, שיש בערב קונצרט עם מרים ושילדיו המופלאים לקחו פיקוד על תהליך ההבראה והריפוי.

גיורא הזכיר שלמרות הסיטואציה המורכבת, הוא נוקט בגישה שעליה התחנך כפרח טיס ושליוותה אותו באתגרים השונים לאורך החיים – "פעולותיך!" – לא פאסיביות חסרת אונים והתעטפות ברחמים עצמיים, אלא זקיפות קומה ומיצוי דרכי הפעולה שעומדות לרשותו של אדם, אל מול קושי ואתגר. כמה עברנו בשלוש השנים הללו בלי גיורא!?! לעיתים קרובות אני שואלת את עצמי – מה גיורא היה אומר, מה הוא היה מייעץ. כמה אנו זקוקים היום למנהיגות שלו, לאומץ, לשאר הרוח, ללקיחת האחריות. גיורא לא איתנו אבל אני מרגישה שהוא השאיר לנו צידה לדרך – אמונה ביכולת שלנו, כעם וכיחידים, לקום מהנפילה, להתאושש, להשתקם, לשאול מהן פעולותינו, ליטול גורלנו בידינו ולשנות את מציאות חיינו.

אני מודה על הטוב המיוחד שנפל בחלקי להכיר איש מופלא ומיוחד, שהזמין אותי בוקר אחד לשבת לצידו על ספסל הלימודים ולהיות לו לחברותא, בתקופה שהתבררה לימים כתפילת הנעילה של חייו הארוכים והמלאים. אני מתפללת שההשראה שלו תלך איתי ושאצליח לאמץ מהסקרנות שלו, ומהענווה להישאר תמיד "שומע חופשי". זוכרים את גיורא, זכרו לברכה".

מטפסת בסולם הדרגות

ברכות לסא"ל ברקת שמאי, בוגרת מחזור נ"א (2005 חיפה). התגייסה לחיל התותחנים ושרתה בתפקיד מפקדת סוללה (תפקיד מקביל ל-מ"פ) של רקטות MLRS . כשהשתחררה, סיימה לימודי משפטים וגם כיהנה תקופה ממושכת כמנכל"ית עמותת הבוגרים שלנו. מאז אירועי אוקטובר 23 משרתת ברקת במילואים, ימים רבים. קידום ראוי ומעורר שמחה אמיתית. ברקת – אנחנו מצדיעים לך !

"מרכז המנהיגות" – עוזב את התת-קרקע ומתחיל לצמוח

שמחים לדווח לכם כי הסתיים שלב הנחת היסודות בהקמת מרכז למנהיגות וכי מתחיל שלב צמיחת השלד של המבנה. אנחנו נמשיך לשתף כאן תמונות, המעידות על התקדמות "פרויקט-הדגל" של עמותת הבוגרים, בכל הזמנים.

פנימיונים בכלכלה – חילופי דורות ב-EY: יובל גנני ונעם קנטי ימונו למנכ"לים משותפים

פירמת EY ישראל הודיעה לאחרונה על מינויים של יובל גנני ונעם קנטי למנכ"לים משותפים של הפירמה, במסגרת היערכות לחילופי ההנהגה המתוכננים בפירמה במהלך 2027. גנני וקנטי, המשמשים כיום כשותפים המנהלים של EY ישראל ועובדים בפירמה כ-30 שנה, ימונו למנכ"לים בעוד ששרון שולמן, המכהן כיום כמנכ"ל ויו"ר הפירמה, יכהן כיו"ר EY עד לפרישתו המתוכננת, בפברואר 2027.

יובל גנני (מחזור ל"ז, חיפה 1991) הוביל לאורך השנים את פעילות הביקורת בקרב חברות רבות והיה מעורב בעסקאות רבות במשק בשנים האחרונות.

מינוי חדש לראש "המוסד" היוצא – דדי ברנע

השבוע פורסם כי ראש "המוסד" לשעבר דדי ברנע, בוגר פנמ״צ תל אביב, מונה לנשיא הגלובלי וליו"ר של Ondas Defense, חטיבת הביטחון של החברה האמריקאית Ondas Holdings, הנסחרת בנאסד"ק. החברה הודיעה כי ברנע יוביל את הפעילות הגלובלית, את הקשרים עם ממשלות ולקוחות ביטחוניים ואת אסטרטגיית ההתרחבות הבינלאומית שלה. עיקר פעילותה כיום מתבצע באמצעות חברת הבת Ondas Defense, הפועלת בכמה תחומים:

• רחפנים אוטונומיים למשימות מודיעין, סיור ואבטחה.
• מערכות נגד רחפנים (Counter-UAS).
• פתרונות שליטה ובקרה לכוחות ביטחון.
• שילוב בינה מלאכותית להפעלת נחילי רחפנים ומערכות בלתי מאוישות.
• מערכות להגנת מתקנים אסטרטגיים, גבולות ותשתיות לאומיות.

בשנים האחרונות Ondas השקיעה ברכישת חברות ביטחוניות ובנתה מרכז פעילות משמעותי בישראל. חלק ניכר מהפיתוחים שלה מתבצע בארץ, במיוחד בתחומי הרחפנים, האלקטרו־אופטיקה והמערכות הבלתי מאוישות

דדי – עמותת הבוגרים מוקירה פועלך ומאחלת לך הצלחה בפרק החדש !

פגישת מחזור – פלוגת "מחץ" (חיפה 1978)

כותב לנו אבי כהן:

ביום שישי 31/7 הצלחנו להוציא לפועל מפגש של הפלוגה. המפגש נועד להתקיים בסוף מרץ, ממש לפני פסח, אך נדחה בגלל המלחמה. המפגש התקיים בביתי בחדרה והגיעו אליו מספר יפה של בוגרים, כולל שניים מהמ"פים שפיקדו עלינו.
בתחילת המפגש כמובן התרגשנו, התחבקנו והעלינו חוויות. גם הזכרנו את העובדה שבעוד שנה תהיה לנו נציגות במגרש המסדרים, לקבל את 'דגל היובל' מחברינו, בוגרי פלוגת "ברק". בהמשך ערכנו סבב קצר, בו סיפר כל אחד בתורו מה עבר עליו מאז המפגש הקודם, איך החיים בפנסיה, כמה נכדים יש… וכדומה.
לסיום, ישבנו וצפינו במצגת נפלאה ומרתקת שהכין דני גוטמן, המ"פ שלנו ב-י"א, על טיולים מרתקים שעשה ברחבי העולם.

המחזור שלנו מנה 31 בוגרים.

שניים מבוגרי המחזור היו בדרגת אל"מ, שניהם אינם בחיים:
משה זרקה ז"ל, כיהן בין היתר כרל"ש הרמטכ"ל אהוד ברק. עבד במשרד הבטחון, יצא לשליחות באפריקה, שם לקה במלריה. בארץ לא טופל בזמן, כי חשדו שנידבק בקורונה ואז נפטר. השני הוא גיל ארז, שהיה – בין היתר – קמ"ן פיקוד הדרום ומפקד ביה"ס למודיעין בגלילות.
למחזור חלל צה"ל אחד – יוסי יונה ז"ל.

בין בוגרי המחזור נזכיר את:

דני שמעוני, שהיה סמ"פ בשריון, ונפצע במלחמת "שלום הגליל". דני קטוע שתי רגליו. עד לפני כחצי שנה היה מנכ"ל "הרץ". היום הוא מנטור לפצועי צה"ל. דני גם חבר הנהלת עמותת הבוגרים ופעיל בוועדת הכספים שלה.
שבי גביזון, במאי קולנוע ותסריטאי מאוד מפורסם. זכה בפרס "אופיר". בין סרטיו: "האסונות של נינה", "שורו", "חולה אהבה בשיכון ג'". סרטו האחרון הוא "געגוע" בכיכובו של ריצ'רד גיר.

המותג "סבתא ג'מילה", שהיא אימו של פואד ח'יר ז"ל. פואד הצטרף לעסק המשפחתי, ושיווק אותו בהצלחה רבה בחו"ל עד למותו הפתאומי מדום לב. פואד היה הדרוזי הראשון שסיים את הפנימייה הצבאית.
ולא נשכח גם את שמעון עשור, איש התקשורת הותיק, שמשמש כעורך תכניות אקטואליה בטלוויזיה (כאן 11) ומסייע לעמותת הבוגרים.

פרידה מאורן נהרי – בקולו שלו

הקטע הזה הופץ בקבוצת הפנימיונים. אורן – בוגר ביה"ס הריאלי העברי בחיפה (כעמיתו דוד ויצטום) – הוא דמות מרתקת, אוצר של ידע, אותו חלק עם אחרים בתכניות רדיו וטלוויזיה לאורך השנים. אורן גם ביקר בפנימייה עם אחד ממחזורי היובל. האזינו למספר תובנות שלו בחלקו האחרון של הקליפ ובמיוחד לאמירה שלו כי "עיתונאות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה". קטע עצוב מאוד אך גם מרתק ואני מקווה שתסכימו עם ההחלטה שלנו להביאו לכאן … בינתיים – התבשרנו כי אורן הלך לעולמו והותיר אותנו עם המורשת התרבותית והתקשורתית שלו. יהא זכרו ברוך !

ובאותו הקשר, נזכיר גם את עומרי חותם (מחזור נ"ג – פלוגת "נחשול" חיפה) יבל"א, שגם הוא מתמודד שנים רבות עם המחלה הנוראית הזאת. עומרי חותם אובחן ב־ALS כבר בתחילת שנות ה־20 לחייו, בזמן שהיה קצין בסיירת צנחנים. בהמשך עבר לשרת במודיעין והמשיך בשירות קבע על אף המחלה. בהמשך, התפרסם סיפורו גם דרך "האוניברסיטה הפתוחה", שם סיפר שהוא ממשיך ללמוד מדעי המחשב, מתנדב בצה"ל ומשרת כקצין בקבע, למרות ההתמודדות עם ה-ALS. עומרי נישא לגיה נתן וסיפורם זכה לחשיפה תקשורתית בשל ההתמודדות המשותפת עם המחלה. נולדו להם שני בנים. בהיוודע דבר המחלה, עברו חברים בני מחזורו להתגורר איתו דרך קבע על מנת לסעוד אותו. סיפור מרגש על אחווה פנימיונית.

"בהשקט ובבטחה" – נתראה בעלון הבא

המערכת