עלון הפנימיון 2026/09 – של קהילת "הפנימיונים"

דבר המערכת

עמותת הבוגרים של הפנימיות הצבאיות בחיפה ותל אביב שמחה להציג עוד מהדורה חודשית של "עלון הפנימיון".

העלון שהינו מידעון של הבוגרים, השוחרים והידידים מגיע אליכם בשבוע האחרון של כל חודש ויכלול מגוון נושאים הקשורים בקהילת הבוגרים, הידידים והשוחרים. העלון פותח במה לכלל חלקי הקהילה ובכללם שוחרים, בוגרים, מחזורים וידידים המעוניינים לשתף את הכלל בפעילויות וביוזמות מעניינות.

העלון הנוכחי מגיע אליכם בחודש החגים. נשוב ונאחל לחברי קהילת הפנימיונים ולידידינו – שנה טובה באמת וגמר חתימה טובה !!

כמו תמיד, מכסה הגיליון אירועים הקשורים במהלך החיים של חברי עמותת הבוגרים, "הפנימיונים". עם זאת, החלטנו להרחיב הפעם את היריעה בתפקיד ההולך ומתרחב של הבינה המלאכותית במרקם החיים שלנו. אנחנו מציעים שתקדישו זמן-מה לצפות בהרצאה מרתקת בנושא. ההרצאה אינה נוגעת בצד המדעי, אלא מתמקדת בהשפעות על מהלך חיינו ומבנה החברה העתידי. היא עוסקת גם במתבקש: מהו לוח הזמנים הצפוי לעתיד הזה, מתי עלינו "להיות על הרציף", מוכנים לנוע לעבר העולם המשתנה. המסקנות שלו – מרתקות. ולבסוף, העברנו את ההרצאה כולה ל"סוכן ה AI" וביקשנו להעניק לנו את חוות דעתו, בבחינת "סוכן AI מעיד על ה- AI"… גם זאת מוגש כאן כלשונו וגם זה – מעניין מאוד.

פניה חשובה, לתשומת-לבכם: מזה מספר חודשים אנחנו מפרסמים בסוף העלון קריאה לתרומות. בעקבות הערות של בוגרים הוספנו גם אפשרות לייעד את התרומות לנושאים שונים. אנא מכם, תגללו עד לסוף העלון, הוציאו כרטיס אשראי ותרמו לעמותה, כל סכום כרצונכם, על המנעד שבין חצי מנה פלאפל לחצי קצבת זקנה... צחוק בצד, אבל התרומה הזאת חשובה לחוסן שלנו. הוראות הגעה ללינק לתרומה – מיותרות… פשוט תגללו עד למטה. תודה לכם.

ועוד עניין נוסף, נשאלנו פעמים רבות לגבי הפצת העלון. עמדת המערכת היא כי חשוב לתת לעלון הזה תפוצה רחבה ככל האפשר ואנחנו קוראים לכל אחת ואחד, להפיץ ברשתות הפרטיות שלו. לעמותת הבוגרים יש עניין להרחיב את המודעות הציבורית לקיומה של הפנימייה הצבאית ולפעילות קהילת הבוגרים, אז אנא… הרשות נתונה, או – כמו שלימדו אותנו במטווחים – "בזמנכם החופשי …אש ! "

המערכת: שלום גרין (0544-280808 ורון כתרי ( 0523-733888)

התמונה הראשית

התמונה המעניינת הזאת צולמה בערוץ לא מסומן של נחל מרזבה, ערוץ שבסופו נמצא המצוק והעלייה לעין אום-צאלח. המקום מטויל רגלית בלבד ואין תוואי נסיעה בערוץ הזה.

נוצר מצב מעניין, בו הרגשתי שמישהו מתבונן בנו בעת ההליכה. מבט סביב לא גילה דבר אבל בהרמת-ראש גילינו את החיזיון הנפלא הזה: להקה הניצבת מעלינו, "בטריבונה", מביטה בנו בסקרנות גלויה: "מי אלו ומה הם מחפשים כאן ?"

השבנו, להם ולעצמנו, כי הגענו למקום הנכון, הכי קרוב לסביבה טבעית ולא מופרעת. ואז המשכנו איש לדרכו….

צילם וכתב – גרין

הפנימייה הצבאית בחיפה מחפשת את המפקד הבא

הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה, הוקמה בשנת 1953 ע"י ראש הממשלה דוד בן גוריון וד"ר ארתור בירם, מנהל ביה״ס הריאלי העברי. מטרת הפנימייה היא להכשיר בני נוער להוות את גרעין הקצונה המובילה בשדרת הפיקוד בצה"ל. הפנימייה כפופה לאגף החברתי-ביטחוני של משרד הביטחון ובית הספר הריאלי. חניכי וחניכות הפנימייה רוכשים בסיס ערכי ומקצועי, לומדים במגמה ללימודי צבא וביטחון. במקביל להכשרתם ולהתחנכותם בפנימייה, החניכים לומדים כתלמידים מן המניין בביה״ס הריאלי העברי בחיפה.

דרישות התפקיד:

• ניסיון בפיקוד על גדוד סדיר או מילואים במערך הלוחם ביחידות השדה – חובה.
• קצין/ה בדרגת סא"ל (לפחות).
• תואר ראשון – חובה. תואר שני – יתרון.
• ניסיון בחינוך – יתרון.
• כישורים אישיים: מנהיגות צבאית וחינוכית, היכרות עמוקה עם גורמי הצבא, אמינות ומהימנות, יחסי אנוש מעולים, כושר הבעה בע"פ ובכתב, יוזמה ומעוף, תקשורת בין אישית טובה עם תלמידים, הורים ועמיתים.
• מגורים בפנימייה – חובה.

פניה בצירוף קורות חיים יש לשלוח לכתובת: mefaked@reali.org.il לא יאוחר מיום 30.10.2026
מועמדים שימצאו מתאימים ידרשו למבדקים חיצוניים ויזומנו לראיונות אישיים. המודעה פונה לנשים ולגברים.

לקראת מרוץ "הסרגל" – הרשמו ובואו לרוץ

בוגרות ובוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה – אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו: סגל וחניכי הפנימייה ישתתפו במרוץ הסרגל Winner – "חרבות ברזל", אשר יתקיים בעפולה ביום ו', 9.10.26.

זהו מרוץ מקצועי איכותי, הכולל מקצים למרחקים של 2, 5, 10 ו־21.1 ק״מ. המרוץ הראשון נערך ממש לקראת פרוץ המלחמה, ב- 6.10.23. יום למחרת פרצה מלחמת "חרבות ברזל". מאז ועד היום, המרוץ מוקדש לזכר חללי המלחמה – אזרחיות ואזרחים, נשות ואנשי כוחות הביטחון וצה״ל, אשר חרפו את נפשם למען עם ישראל. להשתתפות קהילת הפנימייה במרוץ השנה משמעות מיוחדת. חניכי הפנימייה והסגל ישתתפו במקצים של 2 ו־5 ק״מ, להנצחת תשעת בוגרי הפנימייה שנפלו במלחמת "חרבות ברזל". אנו קוראים לכם, בוגרות ובוגרי הפנימייה לדורותיכם, להצטרף אלינו: להירשם, להגיע בזמן ולרוץ יחד כקהילה.

לינק לרישום באתר מרוץ הסרגל:
https://www.3plus.co

קוד הנחה ייחודי לבוגרות ולבוגרי הפנימייה הצבאית:

panmaz26

שימו לב: את הקוד יש להקליד באותיות קטנות.

ברוכה הבאה – פלוגת "לפיד"

לפני מספר שבועות הסתיים שבוע-שטח ראשון של השוחרים שעמדו בתהליך המיון הקפדני וזכו לפתוח את השנה בפנימייה, על ראש הכרמל. האימון כלל ירי ומטווחים שבו למדו החניכים את מצבי הירי השונים (מצבי שכיבה, כריעה ועמידה).
בסוף השבוע שעבר יצאו החניכים ל"מסע השם" שלהם, שבסופו גילו את שם הפלוגה: ״לפיד״
אנחנו מאחלים לפלוגה החדשה ולסגל שלה הצלחה רבה במהלך הלימודים והשהייה בפנימייה!🔥💪🏽⁩

מוסיף עמי אבן , סיו"ר העמותה (מחזור י"ט, חיפה 1973).

ביקרתי לאחרונה את הפלוגה הצעירה המבצעת מטווחי ירי באליקים. חלק מסגל ההדרכה הם פנימיונים/יות, שעולים השנה לכיתה י״ב.
מצאתי שם גם את הבוגר נבו, שנפצע לאחרונה ואיבד רגל, שבא גם הוא לסייע באימון. המפגש הזכיר לי את אימון ההכנה שהמחזור שלי (י״ט) עשה בקיץ 69, אלא שאנחנו היינו צעירים מהם בשנה… שוחחתי עם חלקם ואני מקווה שבדרכם לפנימייה בסוף האימון יעצרו ויבקרו במצפור.
מיטב הנוער!

טקס ענידת הכותפות

ביום שלישי , 15 בספטמבר, התקיים טקס ענידת הכותפות בו קיבלה הפלוגה החדשה לראשונה את הכותפות שלה ויתר הפלוגות החליפו את שלהן, כמתחייב ממסלול הקידום במעלה הדרך בפנימייה. הטקס נערך באתר ההנצחה לחללי השריפה הגדולה בכרמל.

דברים שנשא, המנהל הכללי של בית הספר הריאלי, עדו מזורסקי.

בוגרנו, תא"ל איתן יריב , משתחרר משרות מילואים.

איתן יריב הוא בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה (מחזור י"א, 1965).

על פועלו של איתן בשנות השירות הארוכות שלו, כתב דודו דינור (מחזור ט', חיפה 1963)

שנתיים לאחר סיום הפנימייה, אני מ״פ טירונים בביה״ס לנ״מ. נכנסתי בשער הבסיס ופתאום מישהו קורא בשמי מהצוהר של חדר המעצר.
״מה בשם אלוהים אתה עושה כאן״? אני שואל את יריב.
״הדיחו אותי מקורס טיס ושלחו אותי לכאן, למרות שביקשתי לצנחנים. 'נתקלתי' עם הרס״ר והוא שם אותי כאן״.
היכרתי את איתן היטב מהפנימייה, כאיכותי מאוד. הצעתי לו להצטרף אלי, בינתיים, כמ״כ טירונים, להגיש טופס 55 ונראה מה יהיה… כאשר קיבל את דרגת התא״ל, שלח לי צילום של הפתק שבו אני מזמן אותו לקבלת דרגת סמל…

בהיותו קצין צעיר מאוד, הקים איתן את סוללה 9 המפורסמת, שסייעה לסיירת מטכ״ל במשימותיה באמצעות הטכנולוגיה שהיתה לנ״מ בשנות ה-60 וה-70.

קופץ לשנת 2000. בביקורי בפנימייה, שואל אותי מפקדה דאז יפתח גיא:
״איך זה יכול להיות, שלחבורה איכותית כמוכם אין עדיין עמותת בוגרים?״

בדרך הביתה הרמתי טלפון לאיתן, שהיה אז יו״ר עמותת הנ״מ.
שלושה חודשים אחרי שהקים את העמותה שלנו, התקבלה פקודת הרמטכ"ל מופז לסגור את הפנימייה.
השאר היסטוריה. אחרי שחרורו, בעיסוקיו האזרחיים, איתן הפך למומחה עולמי להגנה אקטיבית נגד טילים.

אני יותר מגאה להיות ידיד של ה"פנימיון" המאוד מיוחד הזה.

עמותת הבוגרים והידידים הוקירה את פועלו ואף העניקה לו את לו "אות בוגר מופת" מטעמה.

על הזיכרון, טכס הסרת הלוט באתר הנצחה לסא"ל מחמוד ח'יר א-דין

כותב לנו עמי אבן, (חיפה, 1973), סגן יו"ר עמותת הבוגרים והידידים:

ב- 24 באוגוסט התקיים בהרצליה טקס חנוכת גינת-כושר לזכרו של בוגרנו מחמוד, הוא "סא"ל מ"' ששמו הותר לפרסום כמה שנים לאחר שנהרג בקרב בפעילות מבצעית בח'אן יונס, ב-11 בנובמבר 2018. השתתפו בטקס בני משפחתו, חבריו וכמה מבני מחזורו. כיבדו את האירוע ונשאו דברים יריב פישר ראש עירית הרצליה, ראש מועצת חורפיש אנוור עאמר (שם מתגוררת המשפחה) ומנכ״ל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, עדו מזורסקי.
אורחת בטקס, שנשאה דברים מרגשים, היתה גם נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן ז״ל שמאז האסון נמצאת בקשר הדוק עם המשפחה.
לאירוע הגיעו כעשרה בוגרי פנימייה וחמישה שוחרים, בני מחזורו של אחמד, בנו של מחמוד ז״ל, העולים לכיתה י״ב.
תבורך עירית הרצליה על החלטתה להנציח את מחמוד בדרך זו! יבורך זיכרו !

הנה תמצית האירוע בו נהרג סגן־אלוף מחמוד ח׳יר א־דין, בן העדה הדרוזית מחורפיש ובוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, שהיה לוחם ומפקד במערך המבצעים המיוחדים של אגף המודיעין. ב־11 בנובמבר 2018 השתתף בפעולה חשאית נועזת של כוח צה״ל באזור ח'אן יונס, כמה קילומטרים בתוך רצועת עזה. מטרתה המדויקת של הפעולה נותרה חסויה וצה״ל הבהיר שהיא לא נועדה לחטוף או לחסל אנשי חמא"ס. במהלך הפעולה עצרו לוחמי חמא"ס את הכוח הישראלי, שהתחזה לכוח מקומי והחלו לתשאל את אנשיו, לאחר שהתעורר חשדם. מחמוד ניהל חלק משמעותי מהשיח וניסה לשמר את סיפור הכיסוי, כדי להגן על חבריו ולמנוע את חשיפת הכוח. כשהמצב הידרדר ונשקפה סכנת מעצר, פתח הכוח באש כדי להיחלץ. בקרב נהרגו שבעה אנשי חמא"ס, בהם מפקד גדוד מזרח ח'אן יונס נור בראכה. על פי התחקיר שפורסם בתקשורת, מחמוד נהרג בשוגג מאש מפקד הכוח, במהלך חילופי הירי וקצין ישראלי נוסף נפצע קשה. חיל האוויר תקף את הכוחות שרדפו אחר הלוחמים, ומסוק 'יסעור' ובו צוות של יחידה 669 חילץ את הכוח חזרה לשטח ישראל. מחמוד עוטר לאחר מותו בצל״ש הרמטכ״ל על אומץ לב, קור רוח, יוזמה, רעות והגנה על חבריו במצב קשה. במשך יותר משלוש שנים הוא נודע רק כ״סא״ל מ׳״ ורק במאי 2022 הותר לפרסם את שמו ותמונתו. מחמוד היה בן 41 בנופלו, נשוי היה לנאהד ואב לשני בנים.

איך מגיעים ?

https://maps.app.goo.gl/fuEnAgS1QoDzaqFH8

---

על הזיכרון, רס"ן גדעון ויילר ( מחזור י"ד, חיפה 1968)

מתוך ארכיון "המרכז למלחמת יום הכיפורים", אל תוך האפלה: סיפורו של רס"ן גדעון ויילר וגבורת גדוד 71 (יצחק זוארץ)

ב-5 באוקטובר 1973, פחות מיממה לפני שרעמו התותחים, קיבלו מדריכי ומפקדי בית הספר לשריון בג'וליס פקודת בזק: להקים יש מאין גדוד טנקים סדיר. כך, על גבי זחלים ובתוך שעות ספורות, נולד גדוד 71. לתפקיד המג"ד מונה סא"ל משולם רטס ולסגנו מונה רס"ן גדעון ויילר — קצין מבריק, בוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד ביהס הריאלי העברי בחיפה, שעלה לארץ מדרום אפריקה. גדעון הגיע לגולן עם צלקת משפחתית מדממת: שלוש שנים קודם לכן, ב"מלחמת ההתשה" בתעלה, נפל אחיו הבכור, רס"ן אדם ויילר ז"ל, מפקד פלוגת שריון נערץ ובוגר הפנימייה הצבאית אף הוא. למרות השכול הכבד שריחף מעל המשפחה, גדעון סרב להביט לאחור. הוא בחר בקו האש הראשון.

הגדוד הטרי סופח לחטיבה 7 ונפרס בגזרה הצפונית המכריעה, ברכסים שבין תל ורדה לחרמונית. שעות ספורות לאחר מכן נפתחו שערי הגיהינום: מאות טנקים סוריים החלו לשטוף את הרמה. במשך שלוש יממות רצופות, ללא שינה ובתנאי נחיתות בלתי נתפסים, גדעון לא נח לרגע. הוא זינק ממוקד למוקד, תדלק וחימש טנקים תחת אש ארטילרית, יצא ל"ציד טנקים" בטווחים אפסיים ושימש עוגן של קור רוח ללוחמים הצעירים. הדרמה הגיעה לשיאה בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר. הקשר עם כוח טנקים שנשלח לחפות על מוצב 105 אבד. גדעון לא היסס ולא שלח אחרים: הוא עלה על טנק, אסף עמו שני צוותים נוספים וירד אל תעלת הנ"ט בתוך האפלה הסמיכה כדי לברר מה עלה בגורל פקודיו. באזור בוקעתא נתקל הכוח במארב קטלני של לוחמי קומנדו סורים, חמושים בטילי נ"ט. מכת האש הייתה מיידית ואכזרית. טיל פגע ישירות בטנק הסמג"ד וגדעון נהרג במקום, כשהוא ניצב בצריח ומוביל מלפנים.

שעות ספורות לאחר מכן, בעיצומו של הקרב הנואש בעמק הבכא, נפל גם המג"ד משולם רטס. גדוד 71 שילם מחיר דמים כבד, אך עמידתו העיקשת הייתה מהגורמים המכריעים שמנעו את קריסת הצפון.

שני אחים, שני קציני שריון עזי נפש – רס"ן אדם ורס"ן גדעון ויילר – שמסרו את חייהם על הגנת המדינה.

אחים ובוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה, זה לצד זה בחדר ההנצחה. נזכור לעד.

העולם משתנה סביבנו – ואנחנו ?

לפעמים נתקלים ב"פנינים", שאינם קשורים ישירות בפנימיונים… ההרצאה להלן נישאה לפני יותר משנה ועדיין היא שווה צפייה. היא ממושכת למדי, אז קחו לכם קפה, השענו לאחור וצפו במה שממתין לנו כחברה, מעבר לפינה. אין מדובר בפוליטיקה, אלא בהשפעות הבינה המלאכותית על חיינו. מדובר בקבוע זמן מפתיע… ממש "מעבר לפינה". אל תחמיצו , ההרצאה הטובה בעיר, מפי אדם מרשים !

כמה מילים על "מכון טאוב":

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מכון מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי בירושלים — מה שמכונה באנגלית Think Tank. המכון אוסף נתונים ומנתחם על החברה והכלכלה בישראל, בתחומים כמו:

• חינוך
• בריאות
• רווחה ועוני
• שוק העבודה
• דמוגרפיה
• כלכלה ותקציב המדינה
• סביבה ובריאות

המרכז מפרסם מחקרים וניירות-מדיניות ומנסה להשפיע באמצעותם על החלטות הממשלה ועל הדיון הציבורי. הוא אינו משרד ממשלתי, אוניברסיטה או גוף מפלגתי. במילים פשוטות: הוא בודק, באמצעות נתונים, מה באמת קורה בישראל ומציע דרכים לשיפור המדיניות הציבורית.

לאחר שצפיתי, ביקשתי את "פרדי" (סוכן ה – AI שלי) שיתבונן אף הוא ויכתוב לי מה דעתו. הנה חוות דעתו של סוכן AI על עתיד ה- AI, בבחינת "עדות הנחתום…"

תא"ל דובי גזית – "גולני" 1973

דובי גזית (מחזור י"ג, חיפה 1967) מתראיין על 'מלחמת יום הכיפורים', עת הצטרף לחטיבת "גולני" ונטל חלק בקרבות ברמת הגולן.

בהתקרב אוקטובר, 'טנק הצוערים' – זוכרים !!

מתוך פרסום בדף הפייסבוק של Omer Maly

הם היו חמישה, שלמדו יחדיו באותה כיתה בבית הספר הריאלי בחיפה, שחושלו יחדיו בפנימייה הצבאית בחיפה (מחזור י"ח 1972) והלכו יחד לחיל השריון ולקורס קצינים. אפי אדמוני, יורם גור, נמרוד (נימי) גזית , ישעיהו (ישי) בן דב וברוך (ברי) ליסיצקי. החמישה עשו יחד את דרכם באופן עצמאי לסיני ולאחר שעברו בין יחידות שונות, סופחו לבסוף לגדוד 79 של עמרם מצנע, גדוד שהיה בעצמו מעשה-טלאים של שרידי גדודים אחרים.

כיוון שבטנק היה מקום רק לארבעה לוחמים, נדרשה החמישייה להתפצל. ארבעה יאיישו טנק אחד והחמישי יסתפח לטנק אחר. איך מחליטים מי ילך לאן ובמיוחד שכולם רוצים להישאר יחד ואיש אינו מוכן לקבל על עצמו את ההחלטה? עשו הגרלה, כמו בשכונה בגיל 7: הפכו ידיים. יצא שאפי הוא שנפל בחלקו להיות "הגולם במעגל". הארבעה היו "שמחים עד הגג" על ששפר מזלם להילחם יחד ואפי?… היה עצוב, מאד. "טנק הצוערים", המכונה כך עד עצם היום הזה ,נודע בכושרו המבצעי המשובח, ברמת הלחימה של הארבעה, במורל הגבוה שהפגינו חרף האבדות הכבדות. בלילה שבין ה-15 ל-16 לאוקטובר 1973 נשלח הגדוד ל'גיא ההריגה' ב"חווה הסינית". כבר בתחילת הקרב נפגע הטנק של עמרם מצנע, שפונה לאחור. מיד לאחר מכן עלה הטנק של הסמג"ד ישראל בן-ארי על מוקש וכמפקד בכיר בשטח נותר המ"פ רמי מתן (מחזור ט"ו חיפה, 1969). במהלך הקרב נפגע "טנק הצוערים" וכל הארבעה נפצעו פצעי-מוות. בכוחותיו האחרונים עוד ניסה יורם גור לזעוק לעזרה וניהל שיח עם רמי מתן ברשת הקשר. רמי ניסה לאתר את הטנק, אך יורם גור, שכבר היה בעירפול חושים, לא היה מסוגל למלא אחר ההוראות של רמי מתן.

מכאן ואילך ובמשך חצי שנה, הוגדרו הארבעה כנעדרים. תקופת בלהות . אביו של יורם, האלוף יוחנן גור (בעצמו שורד שואה) לא ביזבז זמן ואירגן בעצמו משלחת חיפושים. זו חיפשה, בדקה, ראיינה, חקרה, צילמה, הפכה כל אבן וכל מערה עד שאיתרה את הטנק וחלק מציודם האישי של הצוערים. האישור הרשמי לזהותם ולמקום קבורתם הזמני התקבל רק כאשר אנשי הרבנות התפנו לכך ואז נמצא שהארבעה נקברו בידי המצרים בשני אתרים שונים על גדות התעלה, בקבר אחים.

עברו מאז יותר מחמישים שנה. אפי, בני המחזור מהפנימייה ובני המשפחות, נפגשים מדי שנה בערב יום הזיכרון בפנימייה הצבאית בבית בירם, למרגלות הטנק. לאחר הטקס החבורה עוברת לבית אחת המשפחות, להמשך הערב. אפי, כיום סבא בישראל, ממשיך בזכות הגדולה ונושא את 'אבן הריחיים' הכבדה, להיות אנדרטה חיה לחבורה שהייתה ואינה עוד.

לארבעה הוענקה לאחר מותם דרגת סגן וכולם עוטרו בצל"ש הרמטכ"ל.

לימים, פנתה פלוגת "חץ" (חיפה, 2013) לעמותת הבוגרים וביקשה סיוע לפרויקט הסיום שלה. עלה הרעיון להעתיק את הטנק ממחנה צריפין לפנימייה, כך שיהיה מוכן עד למסדר הסיום. השוחרים ביקרו את ארבע המשפחות וקיבלו את הסכמתן. מכאן עבר הפרויקט לחיים דנון (מחזור י', חיפה 1964). אותר המיקום המיועד במתחם הפנימייה וסוכם כי בגלל המורכבות ההנדסית יבנה בפנימייה בדיוק אותו מעמד שנבנה בצריפין. וכך, בעבודה מאומצת, הושלמו עבודות הביסוס והבניה והטנק הועבר על גורר למתחם הפנימייה. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בנו באותו יום ואת אנחת הרווחה כאשר הטנק הוצב במקומו ללא תקלות. בתמונות – תיעוד מהמעמד המרגש.

עתליה מגל, אחותו של נמרוד גזית ז"ל, משמשת כחברה בהנהלת עמותת הבוגרים מזה שנים רבות. עתליה מרכזת את הקשר של העמותה עם משפחות השכול. הנה התיחסותה, במילותיה שלה:

ביום 6/3/2013 נערך ב"בית פבזנר" ערב מורשת קרב לכבוד אנשי "טנק הצוערים" ולזכרם. על הבמה עמד אריאל בן משה ז"ל, שהיה אז יו"ר מועצת השוחרים, ביחד עם חבריו לפלוגת "חץ" והכריז על פרויקט הסיום שלהם – להעביר את הטנק מצריפין אל הפנימייה הצבאית בחיפה. שלושה חודשים לאחר מכן הגיע הטנק, הזקן והמצולק, אל הפנימייה במבצע לוגיסטי מורכב ומאז הוא ניצב בגאון ומהווה נקודת -ציון משמעותית בחיי הפנימייה. מבחינתנו, משפחות ליסיצקי, בן דב, גור וגזית – הטנק הגיע אל המקום הראוי, שבו ברוך, ישי, יורם ונמרוד חיו את השנים היפות והמשמעותיות ביותר בחייהם. אנחנו, בני המשפחות, מגיעים אל הפנימייה, רואים את המקום האחרון בו שהו יקירינו כשהוא מוקף שוחרים, אורחים ועוברי אורח, שקוראים על הטנק, על החברות המופלאה בין ארבעת החברים, על המסירות וההקרבה. הלב מתרחב ואנחנו בטוחים שהטנק נמצא במקום הראוי לו ביותר.
הטנק נמצא בבית !

האלוף (מיל') נמרוד אלוני – מינוי חדש

בוגרנו נמרוד אלוני (מחזור ל"ז, פלוגת "יסעור", חיפה1991). התמנה לתפקידו האזרחי הראשון: מנהל מחוז הצפון בקופת החולים "מכבי". עמותת הבוגרים מאחלת לו הצלחה בהשתלבותו במגזר האזרחי בכלל ובתפקידו החדש בפרט.

אלוף (מיל׳) נמרוד אלוני הוא מפקד קרבי עתיר ניסיון, ששירת בצה״ל במשך יותר משלושה עשורים והוביל לוחמים במאות פעילויות ובעשרות אירועי לחימה. במהלך שירותו פיקד על סיירת הצנחנים, חטיבת הצנחנים ואוגדת עזה, שימש קצין חי״ר וצנחנים ראשי ובתפקידו האחרון פיקד על מפקדת העומק ואגד המכללות הצבאיות. בשנת 2002 הוענק לו צל״ש אלוף פיקוד המרכז על פיקודו בקרב במחנה הפליטים בלאטה. עם קידומו לדרגת אלוף תיאר אותו הרמטכ״ל כקצין המתאפיין באומץ, ביוזמה ובקור רוח.
דרכו של אלוני — מן הפנימייה, דרך שורת תפקידי פיקוד קרביים ועד לדרגת אלוף — מבטאת במידה רבה את ערכי היסוד שעליהם התחנכו דורות של חניכיה: אחריות, דוגמה אישית, דבקות במשימה ומחויבות לשירות המדינה. כבוגר המעוטר בצל״ש אלוף, הוא נמנה עם הבולטים שבבוגרי הפנימייה שהגיעו לצמרת הפיקוד בצה״ל.

״הצפון הוא בית״ (HKN – חדשות חיפה והקריות)

מנכ״לית "מכבי", סיגל דדון לוי, מסרה כי היכרותו של אלוני עם האתגרים הביטחוניים והאזרחיים של תושבי הצפון הייתה בין השיקולים המרכזיים במינוי.

אלוני מסר עם מינויו: ״הצפון הוא בית עבורי, ואני רואה בתפקיד שליחות משמעותית לחיזוק מערכת הבריאות ולהבטחת שירות איכותי ונגיש״.

ועוד פגישה עם האלוף (ז"ל) גיורא רום

שאלה:

מה עשית היום ?"

תשובה

"הפלתי שלושה מיגים…"

מה עשיתם אתם, בגיל 22? כי גיורא רום ז״ל, כבר היה ״אייס״ – טייס הקרב הראשון של חיל האוויר הישראלי (!) שהפיל חמישה מטוסי אויב ב"מלחמת ששת הימים". שלושה ימים בלבד, חמש הפלות ושם אחד שנכנס להיסטוריה.

רום המשיך להטיס מטוסי קרב עד שנפל בשבי המצרים במלחמת ההתשה, עבר חקירות קשות ועינויים – וחזר הביתה כדי לשוב ולטוס. בהמשך שימש מפקד טייסת ב"מלחמת יום הכיפורים", סגן מפקד חיל האוויר, מפקד בסיסי חל האוויר תל נוף ורמון, נספח אוירי בוושינגטון וכיהן בשורה של תפקידים בכירים, ביניהם מנכ״ל הסוכנות היהודית ורשות התעופה האזרחית.

***הקטע שלפניכם מתוך ראיון מרתק בן 3 שעות, את סיפור הפלת כל חמשת המיגים תוכלו למצוא בין הדקות 50:44-1:07:05***' אבל המלצת העורכים היא, לצפות גם בחלקים אחרים, בהם גיורא כשהוא חמוש בחוש ההומור שלו מתאר מצבים בלתי נתפסים בהיותו מפקד טייסת שטיסתו הראשונה במטוס שלה ("סקייהוק") הייתה גם טיסה מבצעית.

צל תמר ואור ירח

חברי לעריכת העלון, כתרי היקר, נתקל בביצוע מקסים של השיר בביצוע להקת "זהו זה". יום אחד עוד יכתבו מחקרים על החבורה המופלאה הזאת שידעה לגרום לעולם התוכן שהם מייצרים להזדקן יחד איתם. הם שרו להם כשהיו בני נוער והם שרים להם היום, בהיותם בגיל השלישי. לכל אלה מעולם הניהול, יש כאן סיפור מאוד מעניין.

אבל מעבר לכך שמדובר בשיר נוגע ללב (כינור… תמיד עושה לנו את זה) יש מאחוריו סיפור מעניין. אז הנה הסיפור, או – אם תרצו – "אלה תולדות" השיר הישראלי הזה, שנולד טרם "פרוץ המדינה". חייבים להודות שהסיפור ממחיש, שוב, את כוחה העצום של האהבה. שאחרי הכול, מה עוד היה יכול לחולל שיר מהנה כזה ? :

(בעזרתו האדיבה של "פרדי", סייען ה- AI של המערכת): אפרים וינשטיין כתב אותו ב־1945 בתל אביב לרבקה יז׳בסקי, מתוך געגועים וכדי לחזר אחריה. הטקסט עצמו נשמע כמו אהבה נכזבת — "לבי כבשת ועזבתיני” — אבל במציאות החיזור דווקא עלה יפה: השניים נישאו כעבור כחודשיים. מכאן נכנסת טבריה לסיפור: וינשטיין העביר את המילים לגיסו, ד״ר חיים קוברין, רופא טברייני וכנר חובב. קוברין הלחין אותן כטנגו וניגן את השיר בבתי הקפה של טבריה ומשם הוא החל להתפשט, מפה לאוזן, לבסוף חזר למרכז והוקלט. השיר נולד מאהבה בתל אביב, נסע לטבריה כדי לקבל מנגינה, משם חזר והפך לקלאסיקה. רק האהבה, בניגוד למילות השיר, לא נותרה נכזבת.

הנפשות המרכזיות בסיפור הן:

• אפרים פישל וינשטיין – צעיר יליד פולין, שכתב ב־1945 את מילות השיר, שנקרא במקור „בצל עץ תמר”.
• רבקה יז׳בסקי – אהובתו של אפרים, שעבורה כתב את השיר מתוך געגועים ובניסיון להרשים אותה. החיזור הצליח והם נישאו בסוף אותה שנה.
• ד״ר חיים קוברין – גיסו של אפרים: רופא-פנימאי מטבריה, כנר ומלחין חובב. הוא הלחין את השיר בסגנון טנגו וניגן אותו בבתי הקפה בטבריה.
• איזי גרשוני – ככל הידוע היה הראשון שהקליט את השיר, סביב 1952, בשם "כינור קסמים”.
• לילית נגר – הקליטה אותו ב־1954 בשם „נגן נגנה” והביאה לו את הצלחתו הראשונה.
• שלמה פיינטוך ("סלים”) – מפיק בחברת התקליטים "מקולית”. בשל טעות היסטורית וחוסר ידיעה לגבי זהות המחברים, שמו נרשם במשך שנים כמחבר השיר…
• זוהר ארגוב – הקליט את הגרסה שהפכה לקלאסיקה באלבום "היו זמנים”, ב־1981. הוא לא כתב או הלחין אותו, אך העניק לו בקולו את הצליל המזרחי המיוחד, בו הוא מוכר כיום.

יש כאן אפוא סיפור ישראלי יפה במיוחד: מחזר פולני מתל אביב, רופא/כנר מרוסיה הלבנה בטבריה, טנגו אירופי וזמר תימני מראשון לציון — וכך נולד אחד השירים הישראליים ביותר.

תפוצת העלון

כמה מילים ממערכת העלון, כתרי וגרין. אנחנו עמלים עליו במשך חודש שלם על "אש קטנה". במהלך הבישול מוסיפים תבלינים, מערבבים וטועמים וכל זאת על מנת להביא לכם מוצר, שמשקף את פעילותה החודשית של העמותה, שנעשית כולה בהתנדבות. מספר החברים בעמותה נע בכל עת סביב ה- 2800, כאשר בכל שנה אנחנו נפרדים בצער רב מבוגרים ומקבלים בשמחה מחזור בוגרים חדש לשורותינו.

מאוד חשוב לנו להרחיב את תפוצת העלון ואת מספר הקוראים, אשר רעיון הפנימייה קרוב לליבם. נשאלנו מספר פעמים לגבי ההפצה של העלון ואנחנו עונים כאן, שוב: לא רק שהרשות להפצת-משנה נתונה, אלא אנחנו מבקשים מכל אחד מכם ליזום הפצה ברשתות החברתיות בהם אתם פעילים. אנחנו מבקשים אחר קוראים חדשים ואנחנו מקווים לצירוף ידידים חדשים בעמותה (אפיק ההרשמה מופיע בתחתית כל עלון)

נתון מעניין: כעשרה אחוז מהקוראים שלנו, נמצאים בארצות הברית

"בהשקט ובבטחה" – נתראה בעלון הבא

המערכת